אגם ברגר: הדיבורים על "עסקה" היו קשים. החיים שלנו לא שווים?
שורדת השבי סיפרה בריאיון על תקופת השבי, כמו גם על היחס של המחבלים שהחזיקו בה ובחברותיה: "חיזק אותנו לשמוע שנלחמים עלינו. קיבלנו עיתון בשבי, זה ענה לנו על שאלות בנוגע ל-7 באוקטובר". היא קראה לחקור את המחדל "כדי שמי שאחראי ישלם"
שורדת השבי אגם ברגר, ששוחררה אחרי 488 ימים במסגרת הפעימה השלישית של עסקת החטופים, סיפרה היום (שלישי) בריאיון לקרן נויבך בכאן רשת ב' על תקופת השבי, היחס של המחבלים אליה ואל חברותיה, הרגעים האחרונים בעזה והמאבק להשבת החטופים שנותרו בעזה: "הם צריכים לדעת שנלחמים עליהם. זה לא סחר באנשים, אין מה לעשות, צריך לשלם מחיר ולהילחם עליהם למרות שהם גברים. מתעללים בהם בדרך אחרת. המחבלים מחשיבים כל מי שעשה צבא כחייל".
לדבריה, כשהייתה בשבי עם חברותיה, "היה קשה לשמוע דיבורים על 'עסקה'. הרגשנו שהחיים שלנו לא שווים מספיק, אבל חיזק אותנו לשמוע שיש מי שנלחם עלינו. מה שהחזיק אותי בשבי זו האמונה, לשמור על עצמי בריאה כדי שאחזור כך למשפחה שלי".
בהמשך הריאיון הוסיפה: "באחת הפעמים הביאו שני סידורים, תקציר של ספר ועיתון – שנתן לנו תשובות לשאלות. עד אז היו לנו המון שאלות. לא הבנו מה קרה, איך לא ראו את 7 באוקטובר. זה הציק לנו, כי היינו בשבי מכל מיני מקומות. כל אחת ניסתה להבין איך זה קרה".
על היחס של המחבלים אמרה: "זה היה תלוי בתקופה, חלקם התחלפו. יום אחד התייחסו טוב, יום אחד מישהו היה רב איתנו על מה מותר אצלם או אסור. היו מעבירים אותנו מבית לבית".
"אמרו לנו שיום אחד נחזור הביתה", סיפרה ברגר. "אתם כולה פה שנה - ואז תחזרו. בחנוכה הקודם היינו חמשתנו במנהרה, אבל לא ידענו בדיוק מתי יוצא החג. ביקשנו שיביאו לנו נר, המחבל הביא נר אחד שהצלחנו להדליק. בהתחלה לא ביקשנו דברים מהמחבלים כי לא ידענו מה לבקש. בהתחלה לא קיבלנו בגדים למשל, ורק אחרי זה קיבלנו דברים חדשים. בהמשך גם היה לנו רדיו אז התחלנו לעקוב וידענו מתי יש חגים".
בנוגע לתקופת סוף השבי סיפרה: "ידענו לקראת הסוף שיש דיבורים חיוביים על עסקה. אמרו לנו שמצב המו"מ טוב מאי פעם. הרגשנו טוב, אבל לא ידענו אם זה באמת יקרה כי כל פעם הייתה חיוביות ובסוף זה לא קרה. יום אחד שמענו משהו על זה שיש עסקה, אבל המחבלים החליטו לא לספר לנו וטענו שנתניהו מביא דרישות חדשות. הם אסרו עלינו לראות טלוויזיה והוציאו אותו מהחדר כשהם צפו כדי שלא נדע שקרה משהו טוב. יום אחד אמרו ללירי שהיא יוצאת לצלם סרטון, וזה היה נשמע לנו הגיוני כי היא כבר צילמה סרטון בעבר. לא ידענו שהיא יוצאת הביתה וגם היא לא. חלפו כמה ימים עד שאני השתחררתי, ושאלתי מתי היא חוזרת וידעתי שיש לה יום הולדת בקרוב".
"ביום לפני ששוחררתי אמרו לי בלילה שאני חוזרת הביתה, ורק בנקודה הזו נודע לי שהחברות שלי החיילות כבר השתחררו", המשיכה, "שאלתי גם לגבי הבנות האחרות, רומי ודורון, ואמרו לי שגם הן בבית. שידעתי שכבר מחר אני בבית זה היה מוזר, שמחתי ואמרתי למחבל דובר העברית שאני 'אחרונה חביבה'. בלילה לפני שיצאתי לא ישנתי".
בנוגע ליום השחרור והבוקר שלפניו, אגם סיפרה: "הסרטון שבו צולמתי בים הוא מיום לפני ששוחררתי, אבל אמרו לי להגיד את התאריך של בוקר השחרור למרות שזה היה יום לפני. בבוקר של היום עצמו קמתי אחרי שהמחבלים כבר התפללו. בהמשך בדקו שאני לא אקח איתי שום דבר. לי וללירי היו מלא מחברות עם מכתבים למשפחה, סידור תפילה ואפילו הצלחנו להכין צמידים, אבל לא נתנו לנו להוציא כלום".
"הלבישו אותי במדים המכוערים האלו שהם נתנו לנו, בבוקר היו המון סיבובים וכשיצאתי מהרחוב לאוטו היה עלי חיג'אב", המשיכה, "נסענו מהר בזמן שהמחבלים התכוננו לטקס. עשו לי מלא סרטוני תודה ווידאו שאני עם הצמידי פלסטין שהם הביאו לי. הם אמרו לי שהם היו טובים איתי, ולא יכלתי להגיד להם בפנים שהם חרא של אנשים. בכל זאת הם דרשו להגיד תודה, למרות שאמרתי להם שאני לא מספיק טובה בערבית ויצחקו על איך שאני אומרת את זה בסרטון".
בהתייחסות לטקס המסירה לצלב האדום, הוסיפה שורדת השבי: "ידעתי שעומדת להיות שם במה, והכינו אותי לפני זה שיהיו מלא אנשים ושלא אפחד כי הם לא עומדים לקפוץ עלי אלא רק לראות את הטקס. למרות זאת לא ציפיתי שיהיו כל כך הרבה אנשים, היה קהל אפילו על גגות של בתים הרוסים. למרות הכל ברגע שראיתי את הצלב האדום ידעתי שאני רק צריכה לנפנף ואחרי זה אני הולכת הביתה".
לקראת הצגת התחקיר הצבאי על המחדל בבסיס נחל עוז, אמרה: "השתתפנו מיוזמתנו מאז שחזרנו בתחקיר ואני מאמינה שיגיעו לחקר האמת. זה מגיע לבנות שלא עשו כלום ונרצחו, אנשים נרצחו בצורות אכזריות שאפילו אני עוד לא יודעת עליהם. אני סומכת על מי שמתחקר שיבדוק את האמת. חשוב לי מאוד שזה יתוחקר, היו בנות שעשו את התפקיד שלהן עד הרגע האחרון - התחקיר לא יחזיר אותם, אבל מישהו צריך לשלם על המחדל".
בסיום הריאיון, ביקשה אגם להעביר מסר חד-משמעי בנוגע להמשך המאבק למען 63 החטופים שנותרו מאחור: "אסור לעצור עד החטוף האחרון, צריך להחזיר את החיים והמתים, צריך להוציא את כולם. במיוחד עכשיו כשיש שם גברים צעירים שקשורים ברגליים ובידיים, זה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו או מבני המשפחה שלנו". בנוסף ביקשה: "צריך לשמור את האחדות שלנו לא רק ברגעים קשים, אלא תמיד כדי שדברים כאלו לא יקרו שוב והאויבים שלנו יראו אותנו חזקים".
בפניה לחטופים שנותרו בגיהינום בעזה, בתקווה כי הם שומעים אותה, אמרה: "אנחנו לא שוכחים אותכם, נעשה הכול לא משנה כמה זמן זה ייקח, ואני מקווה שזה לא ייקח הרבה זמן. נמשיך להיאבק עד שכולכם תקבלו את החיבוק מהמשפחה שלכם ותקבלו את שלוות הנפש שמגיעה לכם".
