מדוע המדינה מוציאה מאות מיליונים בשנה על אוטובוסים ריקים?

מדי שנה משרד התחבורה מזרים מאות מיליוני שקלים למימון קווי אוטובוס שכמעט אף אחד לא נוסע בהם. לפי נתונים שפורסמו החודש במגזין "השילוח", בישראל פועלים כ- 3,000 קווי תחבורה ציבורית שמגיעים לכל ישוב במדינה - גם הקטן ביותר. עם זאת, אף אחד לא בודק את שיקולי העלות מול התועלת שבהפעלת מאות קווים שבהם יש מעט מאד נוסעים.

כך למשל, 430 קווים נעים ברחבי הארץ כשבהם פחות מחמישה נוסעים בממוצע. 130 קווים נוספים נוסעים עם פחות מנוסע אחד בממוצע. בסך הכול ישנם 560 קווי אוטובוס שהזכיינים שמפעילים אותם מקבלים מהמדינה 600 מיליון שקלים - למרות שאין בהם כמעט אף נוסע. כך הופכת הנסיעה ביישובים קטנים מחוץ לתל אביב לארוכה ומתישה- כזאת שגורמת לכל משפחה ב-960 ישובים קטנים בישראל להחזיק יותר משתי מכוניות פרטיות בחניה של הבית.

לכתבות נוספות בחדשות 13:

נשאית ה-HIV שנאבקת בסטיגמות: "אנשים בהלם שאנחנו לא מידבקים"

נשיא ברזיל נגד לאונרדו דיקפריו: "מימן את שריפת יער האמזונס"

סיירת נגישות כיתתית: כך מסייעים לתלמידים נכים להשתתף בטיולים

אחד הפתרונות ששואפים לגרום לישראלים לנטוש את רכבם הוא "באבל". מדובר בשירות ניסיוני שמספקת חברת דן המתבסס על טכנולוגיה שפותחה בסטארט-אפ ישראלי בשם ויה, שפועל כבר ב-90 ערים ברחבי העולם. הוא כולל עשרות רכבי וואן שנעים בנתיבים גמישים - כאלה שנקבעים בזמן אמת על פי צרכי הנוסעים.

היתרונות ניכרים: למרות האיסופים, זמן הנסיעה קצר יותר מברכב פרטי מכיוון שבאבל נוסע בנתיבי תחבורה ציבורית. המחיר נמוך משמעותית ממונית ספיישל, אבל כפול מנסיעה רגילה באוטובוס. אלא שעדיין מוקדם לקבוע שמדובר בפתרון שיביא לעזיבה מסיבית של הרכב הפרטי. רק כ-3500 נוסעים משתמשים בכל יום בשירות שמסובסד על ידי המדינה בעשרות מיליוני שקלים.