נפגעי המלחמה ושורדי שבי דורשים: תשתית לאומית ללכידות חברתית
קבוצה של משפחות שכולות, שורדי שבי ונפגעי המלחמה הכריזו על הקמת קבוצת "המכנה", יוזמה המבקשת להציב את הקיטוב בחברה הישראלית כאחד האתגרים הלאומיים המרכזיים, ודורשים מהממשלה הבאה להקים בתוך 100 הימים הראשונים תשתית לאומית קבועה ללכידות חברתית
שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, וכשלושה שבועות לפני הבחירות, קבוצה של משפחות שכולות, שורדי שבי ונפגעי המלחמה הכריזו היום (ראשון) על הקמת קבוצת "המכנה", יוזמה המבקשת להציב את הקיטוב בחברה הישראלית כאחד האתגרים הלאומיים המרכזיים שיש לתת להם מענה בשנים הקרובות, ודורשים מהממשלה הבאה להקים בתוך 100 הימים הראשונים תשתית לאומית קבועה ללכידות חברתית..
חברי הקבוצה מתריעים כי הקיטוב בחברה הישראלית כבר אינו רק ביטוי למחלוקת פוליטית, אלא איום המחייב התייחסות וטיפול ברמה הלאומית. לפי הערכת המכון למדיניות העם היהודי לשנת 2026, 55% מהישראלים מצביעים על הקיטוב והמחלוקת הפנימית כאיום המסוכן ביותר לישראל, לעומת 23% שמצביעים על האיום הגרעיני האיראני ו 18% על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מבחינת חברי "המכנה", הנתונים מחייבים מעבר מדיבור על אחדות למדיניות ולפעולה.
בין חברי הקבוצה: מירב ברגר, מירב לשם גונן, חן אביגדורי, אבינתן אור, ארי שפיץ, נועם עידן בן עזרא, צבי זוסמן, הודא דקסא, שיר סיגל, גניה צוהר, שי צוהר, גדעון בוגלה, משה שפירא ורבים נוספים.
קרן סוקולוב, מנכ"לית לחיות יחד ומייסדת "המכנה", מסרה: "ישראל ידעה להתאחד ברגעים הקשים ביותר. השבעה באוקטובר הוכיח כמה כוח יש לנו כשאנחנו פועלים יחד, אבל אסור שנצטרך את האסון הבא כדי להיזכר בזה. הקיטוב כבר אינו רק ויכוח פוליטי, הוא איום על היכולת שלנו להמשיך לחיות כאן כחברה אחת. לכן אנחנו דורשים מהממשלה הבאה להתייחס אליו כאל אתגר לאומי ולהקים גוף שייקח עליו אחריות, ובמקביל קוראים לציבור להתחיל לפעול כבר עכשיו. עשרה מיליון חיבורים חדשים יכולים לשנות את הדרך שבה ישראלים מכירים ורואים זה את זה."
ארי שפיץ, לוחם גבעתי שנפצע אנושות בעזה, מסר: "שילמנו מחיר כבד מאוד על המדינה הזאת, ועכשיו האחריות שלנו היא גם לשמור על החברה שחיה בה. אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולהתווכח, אבל אסור להגיע למצב שבו אנחנו מפסיקים לראות אחד את השני. לא צריך להסכים על הכול כדי להישאר חברה אחת, אבל צריך להכיר, להיפגש ולזכור שיש לנו הרבה יותר משותף ממה שלפעמים נדמה".
חן אביגדורי, שאשתו ובתו נחטפו לעזה ושוחררו מהשבי, מסר: "בשנים האחרונות התרגלנו (או יותר נכון הורגלנו) לדבר ב״אתם״ במקום ב״את״ או ״אתה״. ככה זה כשרואים את מי שמולך כחלק מקבוצה ולא כאדם בפני עצמו, הדרך הזאת - לא מאפשרת לנו לדבר בינינו באמת. אם יותר ישראלים יכירו באופן אישי מישהו שאינו מהמחנה שלהם וידברו איתו בפתיחות ובלי להדביק לו תוויות שמומצאות ומתוחזקות על ידי בעלי אינטרס ציניים - יהיה הרבה יותר קשה לפלג בינינו. "
מירב ברגר, אמה של שורדת השבי אגם ברגר, מסרה: "במהלך המאבק להשבת אגם פגשנו אנשים מכל חלקי החברה הישראלית. אנשים שלא הכרנו, שלא תמיד חשבו כמונו, אבל היו שם בשבילנו ברגעים הקשים ביותר. החיבור הזה נתן לנו כוח. אני רוצה שנדע לשמור עליו גם כשאין מצב חירום וגם כשאנחנו לא מסכימים. אנחנו לא צריכים לחכות לאסון הבא כדי לזכור שיש בינינו הרבה יותר משותף ממה שנדמה לנו."
צבי זוסמן, אביו של רס"ל במילואים בן זוסמן ז"ל, לוחם הנדסה קרבית שנפל בקרב בעזה, מסר: "בן יצא להילחם מתוך תחושת אחריות עמוקה למדינה ולאנשים שחיים בה. מבחינתי, האחריות שלנו עכשיו היא לשמור לא רק על המדינה, אלא גם על החברה שבתוכה. אנחנו לא חייבים לחשוב אותו דבר, אבל אנחנו חייבים לדעת להישאר יחד גם בתוך מחלוקת. אחרי המחיר הכבד שכל כך הרבה משפחות שילמו, אסור לנו להשלים עם מציאות שבה החברה הישראלית מתפרקת מבפנים."