"שמעתי יריות - ונפרדתי מהחיים": 5 שנים לפיגוע בפאב בדיזנגוף
חלקם באו לחגוג יום הולדת, אחרים לשתות בירה, השאר בסך הכול באו לעבודה - וכולם היו עדים לירי שאירע ב-2016 בת"א, חלקם גם נפצעו. כעת, הם חוזרים לרגעים המלחיצים שבהם היו בטוחים שזה הסוף
זה קרה ביום שישי לפני 5 שנים, 1 בינואר 2016. אז, בשעה 14:55, יצא נשאת מילחם, ערבי ישראלי מוואדי ערה, מחנות טבע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, שלף נשק והחל לירות לעבר יושבי פאב הסימטא הסמוך. מהירי נהרגו שניים ונפצעו שבעה. אחרי שנמלט מהזירה במונית - רצח את הנהג וירד למחתרת.
במשך שבוע ניהלו אחריו כוחות הביטחון מצוד מורכב. תל אביב שותקה, אנשים סירבו לצאת מהבית והורים פחדו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. בסופו של דבר, חוסל המחבל בקרב יריות מול לוחמי הימ"מ במבנה נטוש בכפר מגוריו. מאז, כאמור, עברו 5 שנים - אבל עדיין זוכרים כל רגע ורגע.
לכתבות נוספות בחדשות 13 >>
מחר: רון חולדאי יודיע על הקמת מפלגה חדשה והתמודדות בבחירות
בשל עדכון תוכנה: וואטסאפ תפסיק לעבוד במיליוני מכשירים
שר הבריאות מדגיש: "אין מחסור בחיסונים – וגם לא יהיה"
"הפיגוע הזה גרם לי במקום האישי להפוך להיות אדם יותר חיובי", אומר ניר אמיתי, שישב צמוד לחבר הילדות שימי רואימי ז"ל. הכדורים שפגעו ברואימי חצצו בין המחבל לבינו. לאחר הפיגוע, הוא החל לקדם פרויקט להנצחתם של הנרצחים רואימי ואלון בקל - חוות רימון לנוער בסיכון ליד קיבוץ להב שבנגב. השטח כבר ניתן לו לטובת הפרויקט והשבוע הוא פתח הדסטארט כדי לגייס תמיכה: "המקום הזה הולך להיות גן עדן וכל התכלית שלו היא התפתחות של נוער בסיכון, חבר'ה שמעולם לא קיבלו מילה טובה, לחלקם מעולם לא אמרו 'אתה טוב, אתה אהוב'. חיבוק, זה מה שאנחנו רוצים לעשות פה - מסגרת מכילה, מיטיבה, דרך המרחב הבטוח", מסביר אמיתי.
לקמפיין מימון ההמונים של ניר אמיתי לחצו כאן
עידו לזן, שהגיע לפאב בשביל לחגוג יום הולדת לחבר, זוכר את המחבל יוצא מהחנות שליד ומתחיל לירות לכל עבר. "חטפתי כדור בחזה. תוך כדי שרצתי ראיתי אותו, הוא עמד וריסס. פגע לי במפשעה, בעורק הראשי, ובערך באמצע הכביש - נפלתי".
"שתינו בירה, וכל הזמן ראינו איזה בחור שנראה לנו מוזר", שחזר ניר אמיתי, שישב גם הוא בפאב באותו יום שישי נורא. "היה בו משהו שתפס לנו את העין, אני לא יודע אפילו להגיד מה. אני זוכר את עצמי מרים שלוק, פתאום שומע קפצונים ומפה אני לא זוכר - את 15 השניות הבאות אין לי".
מה שהוא כן זוכר, זה את הרגעים המצמררים שבהם היה בטוח שזה הסוף. "זחלתי על הרצפה, הכול מלא דם, אני רואה זכוכיות. בתוך המטבח שמענו את היריות ממשיכות. אני, במוח שלי, זהו, כבר נפרדתי שם. היה לי שם באמת איזה אירוע מאוד עמוק שנפרדתי מהחיים".