פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, הלכה לעולמה בגיל 87
פרופ' יונת, ראש המחלקה לכימיה מבנית במכון ויצמן, שזכתה בפרס נובל ב-2009 על מחקריה בנוגע לפענוח המבנה ודרך הפעולה של הריבוזום, הלכה לעולמה בגיל 87: "הראתה לדורות של מדעניות ומדענים מה אפשר להשיג כשמעזים לשאול שאלות גדולות ולא מוותרים"
פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, הלכה הערב (שני) לעולמה בגיל 87.
ממכון ויצמן למדע נמסר כי "פרופ' יונת, מהמחלקה לביולוגיה מבנית וכימית, הייתה חלוצה של חקר הריבוזום, 'בית החרושת לחלבונים של התא', וזכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009 על מחקריה בתחום. מסעה המדעי, שנמשך עשרות שנים, החל במחקר בסיסי שנועד לפענח את פעולתה של אחת המכונות הביולוגיות המורכבות ביותר בטבע. בהמשך הוביל המחקר להבנת דרך פעולתן של אנטיביוטיקות שונות וסלל את הדרך לפיתוחן של תרופות אנטיביוטיות חדשות ולמאבק בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה - מהאתגרים הרפואיים הדחופים של המאה ה-21.
נשיא מכון ויצמן, פרופ' אלון חן, ספדה לפרופ' יונת: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית ולצעוד בה בנחישות, בסקרנות ובאומץ במשך עשרות שנים. פריצת הדרך שלה בחקר הריבוזום שינתה את הבנתנו את אחד התהליכים הבסיסיים ביותר של החיים ופתחה אפשרויות חדשות למאבק בעמידות לאנטיביוטיקה. אבל מורשתה של עדה גדולה אף מהישגיה המדעיים. היא הראתה לדורות של מדעניות ומדענים מה אפשר להשיג כשמעזים לשאול שאלות גדולות ולא מוותרים על חיפוש עיקש אחר תשובות. עדה הייתה 'פרופסורית מכון' - הדרגה הרמה ביותר שמעניק המכון לרשימה מצומצמת של מדענים דגולים, והיא המשיכה לחקור ולפרסם, להחזיק מעבדה פעילה ולקיים שיתופי פעולה מדעיים ממש עד לימיה האחרונים".
פרופ' יונת נולדה בשכונת גאולה בירושלים בשנת 1939 למשפחה מסורתית ודלת אמצעים, שחלקה דירה עם עוד שלוש משפחות וילדיהן. בטרם מלאו לה 12 היא התייתמה מאביה, ונאלצה לצאת לעבוד. "אמה גידלה אותה ואת אחותה התינוקת לבדה ועשתה מאמצים כבירים כדי שעדה תוכל להשלים את לימודיה. לימים חלקה יונת את אהבתה ללימודים, למדע ולידע עם בתה שלה, ד"ר חגית יונת, כיום מנהלת מחלקה פנימית ומנהלת מרפאת גנטיקה למבוגרים בבית-החולים שיבא", אמרו במכון ויצמן.
לאחר לימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים השלימה פרופ' יונת בשנת 1968 דוקטורט בקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן במכון ויצמן בהנחייתו של פרופ' וולפי טראוב. לאחר מכן המשיכה ללימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת "קרנגי מלון" ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). ב-1970 הקימה במכון ויצמן את המעבדה הראשונה בישראל לקריסטלוגרפיה של חלבונים, ובמשך כמעט עשור הייתה זו המעבדה היחידה מסוגה בארץ.
המחקר פורץ הדרך שסלל את הדרך לנובל
בשנות ה-70' החלה פרופ' יונת במחקר פורץ דרך לפיענוח מבנה הריבוזום, לאחר שמרבית המדענים סברו כי לא ניתן ליצור גבישים ממבנה כה מורכב ובלתי-יציב. "אנשים קראו לי פנטזיונרית", סיפרה לימים. למרות הספקנות בקהילה המדעית, יונת ועמיתיה ערכו עשרות אלפי ניסיונות עד שהצליחו ליצור את הגבישים הראשונים ופיתחו את שיטת הקריו-ביו-קריסטלוגרפיה, המפחיתה את הנזק הנגרם לגבישים מקרני רנטגן. בשנת 2000 פענחו צוותי המחקר בראשותה את המבנה המרחבי המלא של תתי-היחידות בריבוזום החיידקי, ובשנת 2001 חשפו את אופן פעולת האנטיביוטיקה, הישג שסלל את הדרך לפיתוח תרופות חדשות.
במהלך השנים מילאה יונת שורה של תפקידים בכירים במכון ויצמן, ובהם ראש המחלקה לכימיה מבנית (1989–1990), ראש המחלקה לביולוגיה מבנית (1992–1994) ומנהלת מרכז מזר לביולוגיה מבנית (1988-2004). בשנים 1986-2004 עמדה במקביל לעבודתה במכון ויצמן גם בראש קבוצת מחקר באגודת מקס פלאנק בהמבורג שבגרמניה.
יונת הייתה חברה בשורה ארוכה של אקדמיות וארגונים מדעיים מובילים בעולם, ובהם האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, האקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות, הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO), האקדמיה האפיפיורית למדעים בוותיקן והאקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה.
לצד פרס נובל זכתה יונת בעשרות פרסים ואותות הוקרה. בין היתר הוענקו לה הפרס האירופי הראשון לקריסטלוגרפיה (2000), פרס ישראל לכימיה (2002), פרס הארווי של הטכניון (2002), מדליה על-שם פרנק אלברט קוטון של האגודה האמריקאית לכימיה (2002), פרס אנפינסן של האגודה הבינלאומית לחלבונים (2003), מדליית הזהב על־שם פאול קארר של אוניברסיטת ציריך (2004), פרס מסרי (2004), פרס לואיזה גרוס הורביץ של אוניברסיטת קולומביה (2005), פרס רוטשילד במדעי החיים (2006), פרס א.מ.ת במדעי החיים (2006), פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטטר (2007), פרס וולף בכימיה (2006/7), פרס לוריאל־אונסק"ו לנשים במדע (2008), מדליית לינוס פאולינג (2008), פרס אלברט איינשטיין העולמי למדע (2008), מדליית מארי קירי של האגודה הפולנית לכימיה (2011) ומדליית רנטגן (2015).
כמו כן הוענקו לה תוארי דוקטור לשם כבוד מכ-40 אוניברסיטאות ברחבי העולם, בהן אוניברסיטת אוקספורד (2008), אוניברסיטת ניו יורק (2011), האוניברסיטה הטכנית של ברלין (2014), אוניברסיטת מוסקבה (2015), אוניברסיטת שטרסבורג (2016) ואוניברסיטת האינאן בסין (2023).