"להחזיר אותם, להציל את המדינה": הטקס של קרובי החטופים

בזמן טקס המשואות הממלכתי בהר הרצל: באמפי שוני התקיים הערב (שני) טקס "כיבוי משואות והדלקת תקווה", בהשתתפות משפחות חטופים ונרצחי הטבח. הטקס התחיל בקריאת תפילת "יזכור" שנכתבה במיוחד לאירועי 7 באוקטובר, ולאחר מכן החל כיבוי 12 המשואות, בהשתתפות גלית דן, שאמה כרמלה ובתה נויה נרצחו בניר עוז ושלושה מבני משפחה נחטפו, ניצולי הטבח בבארי ליאור ועמוס אלון, ניצולת המסיבת ברעים ותקרית בני הערובה בבארי יסמין פורת, ואיל ושרון אשל - שבתם רוני נרצחה בחמ"ל התצפיתניות בנחל עוז והוגדרה נעדרת במשך חודש. לבסוף, הודלקה "⁠משואת התקווה, הערבות ההדדית ופדיון השבויים", והוקראו שמות 132 החטופים והחטופות.

ממארגני הטקס נמסר: "בזמן שממשלת ישראל תקיים מיצג ראווה פחדני, בזוי, מנותק ונטול קהל - משפחות חטופים ואזרחים מודאגים יקיימו טקס מכבד וראוי המחובר לרגשות הציבור. טקס המכיר בכאב ובאובדן, מישיר מבט אל האסון המשותף, אך עם זאת מעצים ומעורר תקווה. במהלך הטקס נכבה את משואות ההפקרה, ההזנחה, הזלזול והנטישה - ונדליק תקווה לעתיד טוב יותר, ערבות הדדית והשבת כל החטופים". את הטקס הנחו ג'קי לוי ולוסי אהריש, ומשתתפים בו רונה קינן, דניאלה ספקטור ולהקת החצר האחורית.

גלית דן, אימה של נויה דן ובתה של כרמלה דן שנרצחו בניר עוז וששלושה מבני משפחתה נחטפו, כיבתה את "משואת הפקרת הביטחון האישי": "בלב שבור ומרוסק, אני מכבה משואה זו בשל ההתעלמות המוחלטת, הבוטה והרת האסון מביטחוננו האישי. ב-6 באוקטובר, שלחתי את ביתי לישון אצל סבתה, באמון מלא שהיא מוגנת בניר עוז. ב-7 באוקטובר אנחנו היינו לכודים בכיסופים בממ"ד במשך 22 שעות בלי מים ואוכל, כשמחבלים יורים ומתבצרים בביתינו. באותו הזמן חמאס השתלט על ניר עוז, ורצח את נויה שלי ביחד עם אמא שלי בתוך הממ"ד. יחד איתן נרצחו האמונה, האמון ותחושת הביטחון שלי בעולם. זו הממשלה שלי שאחראית לרצח הזה. לאיש לא היה אכפת מאיתנו. חווינו ועודנו חווים זוועה משפחתית. איפה היה הצבא? איפה הממשלה? איפה אתם?".

יסמין פורת, ניצולת מסיבת הנובה ואירוע בני הערובה בבארי, כיבתה את "משואת הפקרת חבל ארץ": "אני זוכרת שחשבתי שנהיה מוגנים בקיבוץ בארי. היממה הבאה הוכיחה בלי כל צל של ספק שטעיתי טעות מרה. תפיסת הביטחון שלי, שאני מוגנת בכל מקום במדינת ישראל, קרסה. בת ערובה הייתי בידיים רצחניות, ואף אחד לא בא להציל. וכשכבר הגיעו, לא הייתה ישועה. המחבל ששמר עליי החליט להיכנע. אני הייתי המגן האנושי שלו והוא שלי וכך, בזכותו, ניצלו חיי. אך גורלם של בני הערובה האחרים היה מר, ומצאו את מותם באירוע ההוא, ממנו ניצלתי אני. ההבנה שחבל ארץ שלם הופקר באותה היממה, שלא היה אף מקום בטוח, היכתה בי גם תוך כדי ובעיקר, בהסתכלות לאחור. אני מכבה משואה זו למען ילדי והורי, חללי המלחמה ותושבי העוטף ולמען תתעורר מדינת ישראל".

איל ושרון אשל, הוריה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל שנרצחה בבסיס נחל עוז, כיבו את "משואת היוהרה": "אכבה משואה זו בשל היוהרה של המערכת המדינית והצבאית. היהירות של אלה שראו במערכת מושלמת, חפה מביקורת ובוודאי שאינה מצריכה תיקון. אני עומד כאן כדי להזכיר לא רק את אלה שחייהם ניטלו מהם בכוח, באכזריות, אלא כדי להכיר בכישלונות. כישלונות של מדינאים, בכירי הדרג הצבאי, כשלונה של המערכת. שנים של התעלמות מקריאות האזהרה, מהשטח המבעבע, מסימני המצוקה. אנחנו כאן כדי לומר- לא עוד! לא עוד יהירות פושעת שתביא לאובדן חיים, לא עוד זלזול ביכולותיו של אויב ולא עוד התעלמות מכאבן וסבלן של משפחות השכול. אם לא נשנה דרכינו, ולא נשכיל ללמוד מן האסון, לא נוכל למצוא שוב את התקווה, גם אחרי שהאור כבה. תכבה משואה זו למען תתעורר מדינת ישראל".

מירב סבירסקי, אחותו של איתי סבירסקי שנרצח בשבי החמאס, וכרמית פלטי-קציר, אחותו של אלעד קציר שנרצח בשבי החמאס, כיבו את משואת "הפקרת החטופים": "זה כל כך כואב כשהחלטות פוליטיות פוגעות ישירות בחיי משפחותינו. זה כל כך כואב להיות שבויות על-ידי הממשלה שלנו שבעצמה שבויה על-ידי קיצוניים. זה כואב שבשם האחדות אומרים לנו למעשה לשתוק, ובשם האחדות אנחנו אמורות לרכך את המאבק על יקירינו. הופקרנו, הופקרה המדינה והופקרו כל הערכים עליהם גדלנו. בתוך כל זה, אנחנו מנסות לגדל את ילדינו להיות בני אדם טובים. בכדי לעשות זאת אנחנו נדרשות לייצר תקווה, ולהיאחז בה חזק כדי שנוכל להמשיך ולהיאבק למען עתיד טוב יותר. העתיד הזה יתאפשר רק כאשר ישובו 132 חטופים וחטופות. החיים - לשיקום, והמתים - לקבורה ראויה. אנחנו מכבות בלב שבור את משואת הפקרת החטופים. אנחנו מכבות משואה זו למען תתעורר מדינת ישראל".

עינב צנגאוקר, אימו של מתן צנגאוקר החטוף בעזה, הדליקה את "משואת התקווה": "אני מדברת בשם העם שלנו. אני מתעקשת שכולנו נתעורר! מתן יקר שלי, אם אתה שומע, אני לא מפסיקה להילחם למען חזרתך. איתי המשפחה האוהבת שלך וציבור גדול. אתמול חלמתי עליך והתעוררתי לסיוט שאני חיה בו כבר שבעה חודשים. איזה סיוט אתה עובר? אתה ועוד 131 אזרחים, חלקם ללא אמהות שילחמו עליהם. יש לנו עם אבל המדינה שלנו חטופה. יש לנו אנשים מדהימים אבל אין לנו שלטון שמוביל אותנו. אנחנו נהיה עמוד האש שיוביל את המחנה. אנחנו נהיה התיקון! אנחנו שמבינים שמה שהכי חשוב הוא חיים! חיי אדם! החיים של כולנו! ערבות הדדית היא אותה התעקשות משותפת לקיים את מצוות פדיון השבויים והשבויות ולהחזיר אותך הביתה מתן.  אותך ואת 131 החטופים והחטופות. אני מדליקה משואה זו של ערבות הדדית ותקווה למען הצלת החטופים שהיא הצלת המדינה. עכשיו!".

במקביל, בכיכר החטופים שברחבת מוזיאון ת"א נערכה עצרת ענק בהשתפות נפגעי 7 באוקטובר, בה נאמו שרון שרעבי, שאחיו יוסי נרצח בשבי בעזה ואחיו אלי עדיין חטוף; רז בן עמי ששוחררה מהשבי ובתה אלה, שאביה אוהד עדיין חטוף; וחן אביגדורי, שאשתו שרון ובתם נעם נחטפו ושוחררו בעסקת החטופים. את העצרת הנחתה השחקנית דאנה איבגי, ובסופה שרה מירי מסיקה את ההמנון הלאומי.

מנכ"ל זק"א צבי חסיד נאם בטקס: "המפגש בינינו, לצערי, הוא גם חלק מהתמורות של שמחת התורה שהושבתה ב-7 באוקטובר. חבל שהמפגש הזה קורה רק בזמנים כאלו. כבר מעל 200 ימים שלאבא ואימא ולכל בני המשפחה אין מידע ואין מקום להניח אבן. כל עוד לא ישובו אחינו ואחיותינו לאדמת ארצם - גם אלו שבין החיים ואלו שלא - לא תהיה לנו מנוחה ולא נוכל לשמוח בשלמות על עצמאותנו. אני מאחל שביחד ננצח, אבל אין ביחד ואין ניצחון ללא שובם של כל אחינו ואחיותינו, ועד אז אנא אנו באים".