אגם ברגר שוחררה מביה"ח: "טירוף לחזור הביתה, אבל אנו מחכים לכולם"
שורדת השבי שבה לביתה שבחולון לאחר ששוחררה מבית החולים בתום תקופת השיקום שעברה. המוני ישראלים נרגשים התכנסו ברחבת המדיטק בעיר וליוו אותה בדרכה הביתה כשהם אוחזים בדגלי ישראל וצוהלים משמחה. "זה מטורף לחזור הביתה, הלב שלי דופק", אמרה אגם
שורדת השבי אגם ברגר, שנחטפה ממוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר ושוחררה משבי חמאס אחרי 482 ימים, שבה הבוקר (שישי) לביתה שבחולון לאחר ששוחררה מבית החולים בילינסון בפתח תקווה בתום תקופת השיקום שעברה. המוני ישראלים נרגשים ליוו אותה בדרכה הביתה כשהם מניפים דגלי ישראל וצוהלים משמחה.
עם צאתה מבית החולים, סיפרה ברגר על ההתרגשות הרבה: "זה מטורף לחזור הביתה, הלב שלי דופק". לצד השמחה, שורדת השבי הזכירה שהמאבק על 59 החטופים שנותרו בשבי לא תם: "אנחנו מחכים לכולם, (צריך) להתפלל. זה מה שיש לי להגיד. זה לא חג שלם בלעדיהם. עם כל השמחה שיש פה, זה באמת כדי להגיד שלום ותודה לכל מי שהיה ועשה, אבל אנחנו מחכים לכולם ועושים הכל בשבילם".
לפני כשבוע וחצי, ברגר הגיעה לקבר יוסף שבשכם יחד עם אמה מירב, לצד ראש מועצת שומרון יוסי דגן והרב אליקים לבנון. היא הודתה על חזרתה הביתה, והתפללה להשבתם של 59 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה: "לא לשכוח אף אחד. הם צריכים אותנו, הם צריכים את התפילות שלנו, הם צריכים אותנו חזקים בשבילם". ברגר הודתה גם לחיילי ולחיילות צה"ל: "אני רוצה להגיד לכם תודה. תשמרו על עצמכם, אתם באמת גיבורים".
מירב, אמה של אגם, אמרה: "אחרי 7 באוקטובר, היו פעמיים שכמעט הגעתי לקבר יוסף, תכננו ולא צלח, והיום זה קרה. זה מרגיש שיוסף הצדיק הזמין אותך, שזה יקרה יחד איתך, מפה לבקש לגאולת עם ישראל, את אחי אנוכי מבקש, דבר שחשוב גם אחרי שאגם חזרה ולאגם בכלל, לרגע מבקש את האחים שלנו חזרה. אני חושבת שזו המשימה היהודית, הלאומית והמוסרית הראשונה במעלה".
כמו כן, לפני כשלושה שבועות סיפרה ברגר בריאיון לקרן נויבך בכאן רשת ב' על תקופת השבי, היחס של המחבלים אליה ואל חברותיה, הרגעים האחרונים בעזה והמאבק להשבת החטופים שנותרו בעזה: "הם צריכים לדעת שנלחמים עליהם. זה לא סחר באנשים, אין מה לעשות, צריך לשלם מחיר ולהילחם עליהם למרות שהם גברים. מתעללים בהם בדרך אחרת. המחבלים מחשיבים כל מי שעשה צבא כחייל".
לדבריה, כשהייתה בשבי עם חברותיה, "היה קשה לשמוע דיבורים על 'עסקה'. הרגשנו שהחיים שלנו לא שווים מספיק, אבל חיזק אותנו לשמוע שיש מי שנלחם עלינו. מה שהחזיק אותי בשבי זו האמונה, לשמור על עצמי בריאה כדי שאחזור כך למשפחה שלי".
