מחסור במים, תוכניות תקועות ותאונות: שורת המחדלים בבקעת הירדן

אחרי 1350 תאונות בעשר השנים האחרונות, יותר מ-120 הרוגים ומכתב מכל ראשי המועצות לאורך כביש 90 מחודש נובמבר האחרון המזהיר את שר התחבורה, ישראל כץ, מהאסון הבא, אפשר לומר כמעט בוודאות - תושבי הבקעה מרגישים, ובצדק, שהמדינה שכחה מהם.

הבעייתיות אינה באה לידי ביטוי רק בהזנחה בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים. כבר כמעט חודשיים שלחקלאים באזור אין מים בברזים. יעקב גפני, שמגדל בבקעה פלפלים, עגבניות ותמרים כבר 35 שנים: "לפעמים יש הפסקות חשמל באמצע החמסין, ובפעמים אחרות סוגרים לנו את המים".

לכתבות נוספות בחדשות 13:

למרות ממוצע של הרוג בכל חודש – התוכנית לשדרוג כביש 90 תקועה

תאונה בדרך לחופשה: שתי אחיות בנות 4 ו-7 נהרגו בכביש הערבה

תיעוד: יממה אחרי התאונה בערבה – נהג נרדם וכמעט מתנגש ברכב

הסיבה לסגירת המים, היא שהאזור כולו אינו מחובר כלל לרשת הארצית, אלא למאגרי מים מקומיים, שהולכים ואוזלים. כמו בעניין הכביש, מכתבים רבים נכתבו והזהירו מפני המשבר הקרב ובא, אך לשווא.

החקלאים יודעים מדוע המאגרים מידלדלים - ישנם יותר מעשר נקודות גניבת מים שידועות לרשויות, שאין מטפלות בבעיה. זאת, משום שעל פי הצד הפלסטיני, אין ברירה אלא לגנוב משום שהם סובלים ממחסור, ולכן הרשויות מעלימות עין. החקלאים מצידם טוענים כי מדובר בצעד פוליטי. כל המחלוקות אמורות להסתיים בקרוב, משום שקיימת תוכנית לחיבור את אזור הבקעה אל המוביל הארצי, שלא ידוע מתי תחל.

ההזנחה הכללית של אזור הבקעה מתבטאת גם בפיתוח התיירות. דינה דגן עזבה את ירושלים לאחר שמחבל הטמין מטען חבלה בפאב שלה, והיא הצליחה להבריח את המבלים ברגע האחרון ולהזעיק את המשטרה. יום אחרי האסון שנמנע, החליטה להקים לעצמה גן עדן במדבר, עם אולם אירועים, צימרים ובריכה. אולם, פחות מ-500 מטרים מהתכנון החלומי שלה, פארק המים הגועש שהיה במקום והיווה הבטחה מרגשת, הפך לעדות עגומה למה שצופן לה ולמקום שלה העתיד - הפארק הפך לחניון לילה לגמלים.

אז בין התוכניות התקועות לתעלת מים, ההצהרות לפיתוח התיירותי והצינורות המחוררים של חקלאי הבקעה, משתרך לו אחד הכבישים המסוכנים במדינה. כל מי שגר לאורכו יודע שההבטחות לא מפסיקות להגיע, אבל בפועל - שום דבר לא זז.