ירדן נפרד משירי, אריאל וכפיר בהלוויה: "סליחה שלא שמרתי עליכם"

"'מי אמור', אני זוכר את הפעם הראשונה שאמרתי לך 'מי אמור'", אמר ירדן בפנייה לאשתו בפתח ההספד שנשא. "זה היה ממש בתחילת הקשר שלנו, אמרת לי לקרוא לך ככה רק אם אני יודע בוודאות שאני אוהב אותך ולא להגיד סתם אז לא אמרתי את זה כי לא רציתי שתחשבי שאני ממהר להגיד 'אני אוהב אותך'. אז שירי אני אגלה לך שאהבתי אותך כבר אז שאמרתי לך 'מי אמור'. שירי אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך! שירי, את הכול בשבילי! את האישה והאימא הכי טובה שיש, שירי את החברה הכי טובה שלי".

"שירי, זה הכי קרוב שאני אליך מאז 7 באוקטובר ואני לא יכול לנשק ולחבק אותך, זה שובר אותי", המשיך ירדן, "שירי בבקשה תשמרי עלי. תשמרי עלי מפני החלטות גרועות. תשמרי עלי מפני דברים רעים ותשמרי עלי מפני עצמי. תשמרי עלי שלא אשקע בחשכה. מישמיש אני אוהב אותך".

"אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן", הוסיף בפנייתו לאריאל, "אני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים עם השטויות והחיקויים שלך. אני מקווה שיש מלא פרפרים שאתה יכול להסתכל עליהם כמו שעשית בפיקניקים שלנו. צ׳וקי, תזהר שאתה יורד מהענן שלא תדרך על טוני. תלמד את כפיר את כל החיקויים שלך ותצחיקו את כולם שם למעלה.  אריאל אני אוהב אותך 'הכי בעולם תמיד בעולם', ממש כמו שאתה היית אומר לנו".

"כפיר אני מצטער שלא שמרתי עליכם יותר טוב אבל חשוב לי שתדע שאני אוהב אותך מאוד ואני מתגעגע אליך מאוד", המשיך, "אני מתגעגע לנשנש אותך ולשמוע אותך צוחק, אני מתגעגע למשחקים שלנו בבוקר כשאמא הייתה מבקשת שאני אשמור עליך לפני שאני הולך לעבודה כל כך אהבתי את הרגעים הקטנים האלה והם חסרים לי היום יותר מתמיד. כפיר אני אוהב אותך הכי בעולם תמיד בעולם". לסיום אמר: "יש לי עוד המון דברים להגיד לכם אבל אני אשמור אותם כשנהיה לבד".

לאחר ירדן דיברה אחותה של שירי, דנה סיטון סילברמן. "באז, לולו ופורפור, שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה, אבל שום דבר לא יכל באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם", אמרה דנה בפתח דבריה, ופנתה לאחותה: "באז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות, כבר סיפרתי כמה חיכינו להיות דודות, אני ושירי החלטנו שייוולדו לנו ילדים אסור שהם יקראו לנו בשם הפרטי- רק דודה. וכך היה. ליה, אלון וארז זכו בדודה שאין כמוה בעולם - דואגת, אוהבת ושומרת. אני ושירי גדלנו בבית של אהבה, חמלה, והבנה. אבא ואמא גידלנו אותנו להיות נשים חזקות, לאהוב את האחר ולכבד את השונה".

בפנייה לאריאל, הוסיפה דנה: "לולו שלי, ג'ינג'י קטן עם צחוק של שובב, קונדסון ועדין, קטן וחכם. רק 4 שנים זכיתי להיות דודה שלך, אבל אלו היו 4 שנים של דודה גאה. אתגעגע אלייך כל כך, אתגעגע לארוחות ערב המשותפות עם ליה אלון וארז בבית של סבא וסבתא אוכלים פיצה ממתכון שסבא המציא. אתגעגע להליכה שלך, של גברבר קטן, לצחוק, לעיניים הטובות ולחיבוק המתוק שלך".

בפנייה לכפיר אמרה דנה: "פורפור, איתך הספקתי לצערי להנות רק 9 חודשים, לא היה קשה להתאהב בך מיד, חייכני וטהור, וגם ג'ינג'י - לא אכזבת". עוד אמרה בפרידה מאחייניה: "תהיו בליבנו לנצח נצחים ולנצח נוכחים. אני רוצה לבקש מכם סליחה בשם ההנהגה והצבא שלנו שלא היו שם בשבילכם באותו יום. ושלקח להם כל כך הרבה זמן להחזיר אתכם לאדמה שלכם. בבקשה תשמרו עלינו מלמעלה 5 מלאכים שהם רק שלי, בז תחבקי את אבא ואמא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם".

בסיום שלב ההספדים נשאה דברים עופרי ביבס לוי, אחותו של ירדן. "את המילים האלו אני כותבת בראש כבר מעל שנה", אמרה, "אי הוודאות, החרדה והדאגה אליכם לא נתנו מנוחה למחשבות אבל בכל פעם שהראש התחיל לנסח גירשתי את המילים בכוח.
בכוח האהבה אליכם ולירדן, בכוח התקווה שתשובו. עכשיו אני עומדת פה מולכם. לא כך קיוויתי לפגוש אתכם שוב. איך מתחילים להיפרד? כבר 16 חודשים שאני מדברת ומספרת עליכם בכל מקום. זה תמיד כאב והגביר את הגעגוע אבל לספר עליכם גם השאיר אתכם נוכחים, חיים. איך יכול להיות שאתם כבר לא?".

בהמשך ספדה עופרי: "שירי, איך יכול להיות שלא נקבע שוב לפיקניק בשבת? שלא נתמוגג שוב לראות את אריאל רץ לתואם לחבק ולנשק? שלא נצחק על ירדן ונדאג לו ביחד? שלא תעבירי לי עצות ובגדים מכפיר שגדל לאפיק שלא זכיתם להכיר? איך לקחו מאיתנו שנה שלמה של חוויות וזיכרונות יחד? איך אפשר לדמיין עתיד בלעדיכם? איך לקחו לנו אתכם?".

"לולי, כמה אני מתגעגעת. לביישנות, לשובבות, למתיקות, לחיוך, לראות אותך עם תותו שלך. כמה אתה חסר לה", אמרה עופרי בפרידה מאריאל, "דמיינו אתכם גדלים יחד, רחוק עד לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה". בפנייה לכפיר הוסיפה: "לעולם לא תהיה נחמה על שלא היה לי יותר זמן איתך, לא הספקנו כלום. אפילו מתנה לגיל שנה לא זכיתי לקנות לך".

במסגרת ההספד הקשה, הוסיפה עופרי בביקורת: "אנשים רבים מבקשים ממכם סליחה, מירדן, מאיתנו. אך האשמה לא עליהם. האסון הזה לא היה צריך לקרות. לא הייתם צריכים להילקח והייתם צריכים לחזור בחיים. סליחה משמעותה קבלת אחריות ומחויבות לנהוג אחרת, ללמוד מטעויות. אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים יחקרו, וכל בעלי התפקידים יישאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריך לקרות, ואסור, אסור שיקרה שוב. יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה. אנחנו הפסדנו. תמונת הניצחון שלנו כבר לא תקרה. המאבק שלנו מול האויבים יהיה לנצח אבל אנחנו חייבים תמיד לקדש חיים, אהבת אדם, כבוד המת ולא להשאיר אף אחד מאחור. אחרת הפסדנו את מי שאנחנו".

לסיום אמרה: "לולי ופירפיר, העולם הכיר אתכם באופן הטרגי ביותר, אבל אני מבטיחה שנעשה הכל כדי שהזיכרון שלכם וממכם יהיה כזה שלתמימות, אהבה וטוב. בדיוק כמו שאמא שירי ואבא ירדן גידלו אתכם. מבטיחה לעשות טוב בשמכם. אוהבת ומתגעגעת לעד".

מסע ההלוויה יצא מראשון לציון הבוקר והסתיים בצומת שער הנגב, כשלאורך כל הדרך התייצבו רבבות ישראלים שביקשו לחלוק כבוד אחרון, עם דגלי ישראל, בלונים כתומים וסמלי חטופים. במהלך הנסיעה, ירדן סימן מרכב החלון לב. בנוסף, ברחבי הארץ, מאילת ועד ליישובי הצפון, התכנסו המונים לעצרות זיכרון. לבקשת המשפחה, ההלוויה תהיה מצומצמת עבור מוזמנים בלבד, אך ההספדים ישודרו לקהל הרחב.

ממשפחת ביבס נמסר עם יציאת השיירה לבית העלמין: "התחלנו את מסע הלוויה מלווים בהמוני עם ישראל. אנחנו רואים ושומעים אתכם, מתרגשים ומתחזקים ממכם. ירדן מוסר שהוא מתנצל שלא יכול לרדת ולתת חיבוק לכל אחד ואחת מכם. אנו מייחלים ליום שבו נוכל שוב להתייחד ברגעי שמחה ולא עצב". בהמשך, עופרי ביבס פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה: "דרך החלון היום אני רואה מדינה שבורה. לא נקום ולא נשתקם עד שאחרון החטופים בבית. תודה לכולם".

לאחר שאמש הכנסת הוארה בכתום לזכר שירי, אריאל וכפיר, הבוקר נפתחו ועדות במשכן בדקת דומיה ובקריאות תהילים. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, אמר לנוכחים בפתח הישיבה שערך: "הבוקר יוצא מסע הלוויה של נשמות טהורות שנרצחו בשבי מפלצות החמאס, אני מבקש לעמוד דקה לזכרם".

גם ישיבות הוועדה לביטחון לאומי וועדת המשנה לנושא בינה מלאכותית נפתחו בדקת דומיה. בנוסף, בית הנשיא הואר בכתום לזכרה של האם ושני הבנים שנרצחו באכזריות. בסיעת המחנה הממלכתי הודיעו כי החליטו למשוך את כל הצעות החוק מטעמם מסדר היום במליאה ולהעלותם רק בשבוע הבא, "כאות הזדהות עם תחושת האבל הלאומי ביום הקשה למשפחת ביבס". גם סיעת הדמוקרטים הודיעה שתפעל באותו האופן.

אתמול הכריזו במגדל העמק כי רחוב בעיר יקרא רחוב משפחת ביבס, לזכרם של שירי, איראיל וכפיר. הרחוב יתאפיין בצבע הכתום שליווה את המאבק להשבת האם ושני בניה, ויכלול גן שעשועים כתום. ראש עיריית מגדל העמק, יקי בן חיים, אמר לחדשות 13: "הטרגדיה היא טרגדיה לאומית, כולנו רצינו שיחזרו בחיים ואנחנו לא יכולנו שלא להרים את הכפפה ולהנציח את המשפחה" , והוסיף: "כדי שלא נשכח לעולם".

רציחתם של האם ושני בניה זעזע גם את העולם, ואלפים פקדו אתמול את העצרת לזכרם שאורגנה על ידי הקהילה היהודית בבונוס איירס, ארגנטינה. המשתתפים הגיעו עונדים סרט כתום ואוחזים דגלי ישראל ובמהלך העצרת נשמעה "התקווה" וההמון הלאומי של ארגנטינה. כמו במגדל העמק גם בבואנוס איירס פועלים להנציח את המשפחה ולשנות את רחוב עזה בעיר לרחוב משפחת ביבס.

בלילה שבין שישי לשבת זוהתה גופתה של שירי ביבס, יממה אחרי שזוהו גופותיהם של ילדיה אריאל וכפיר. משפחת ביבס מסרה: "שירי שלנו הושבה הביתה. לאחר הליך הזיהוי במכון לרפואה משפטית, קיבלנו הבוקר את הבשורה שממנה חששנו - שירי שלנו נרצחה בשבי וכעת שבה הביתה אל בניה, בעלה, אחותה וכל משפחתה למנוחה. על אף החשש לגורלם המשכנו לקוות שנזכה לחבק אותם - וכעת אנו כואבים ושבורים". בצה"ל מעריכים כי שירי נרצחה בשבועות הראשונים למלחמה.