אגם גולדשטיין אלמוג, ששוחררה משבי חמאס: "חשבנו שוויתרו עלינו"
בריאיון ראשון לאחר ששוחררה מהשבי בו שהתה במשך 51 ימים, אגם בת ה-17 סיפרה בגלי צה"ל על רגעי האימה ב-7 באוקטובר ("אמרתי לאמא שהולכים לאנוס אותי"), על התקופה הממושכת בעזה ("הכי פחדתי מההפצצות של חיל האוויר, כל לילה") - ועל הדאגה לשני אחיה גל וטל שנחטפו גם הם: "אם אנחנו חס וחלילה ניפגע והם יישארו, מה הם יעשו?"
אגם גולדשטיין אלמוג, הנערה בת ה-17 ששוחררה משבי חמאס 51 ימים לאחר שנחטפה עם אימה חן מביתה שבכפר עזה, סיפרה היום (חמישי) בריאיון לאילנה דיין בגלי צה"ל על הפחדים בשבי, הגעגוע לאביה ואחותה ים שנרצחו - והשחרור מהשבי. "היינו עדים להכל", סיפרה, "אבל הייתה איזושהי תקווה שנחזור ואבא שלי יחכה לנו על כיסא גלגלים. על ים כבר ידענו, אבל אבא שלי עוד הייתה איזו תקווה קטנה".
על האירועים הקשים ב-7 באוקטובר וחטיפתה סיפרה: "אני זוכרת את הכניסה שלנו לשם, ופשוט אמרתי לאמא 'אמא הולכים לאנוס אותי', אבל לא באמת הבנתי. אני זוכרת שאמרתי לאמא שהולכים לעשות לי משהו, זה הרגע שהבנתי שבאמת לקחו אותי מהבית ואני פה".
"הכי פחדתי מההפצצות של חיל האוויר, כל לילה", אמרה בהתייחסות לתקופת השבי שלה, והוסיפה בנוגע לאחיה גל וטל שנחטפו גם הם: "הכי דאגתי שאם אנחנו חס וחלילה ניפגע והם יישארו, מה הם יעשו? זה נראה לי הרגעים שהכי פחדתי בשביל גל וטל, וגם אמרתי לעצמי - מה אני לא אגיע ליום הולדת 18? כאילו לפחות עד 18 תנו לי, לגל וטל גם, כל הזמן חשבתי עליהם בקטע הזה. הם כל כך צעירים, חבל".
בסיום הריאיון קראה אגם לשחרור כל החטופים שנותרו בשבי בעזה: "אני עוד לא מאמינה שיש אנשים שנמצאים שם אחרי שהחיים כל כך קורים פה, כשיש עוד אנשים שיושבים שם. גדול עליי להבין איך אנשים פה שותים את אותה כוס קפה וחיים את אותם החיים, אחרי שקרה משהו שמשנה סדרי עולם. כי להגיד שהם 'יחזרו עכשיו', זה לא, זה - הם באמת צריכים לחזור עכשיו. זאת לא סיסמה, הם צריכים להשתחרר עכשיו".