על הסנטר, בכיס - או תלויה מהאוזן: איך הישראלים עוטים מסכות?

על הסנטר, בכיס, בתיק, או תלויה ברישול על האוזן - לא מעט פרשנויות יצירתיות אפשר לפגוש ברחוב לחובה עטיית המסיכות במרחב הציבורי. השרב נגמר, חובת המסכות חזרה, אבל נראה שהציבור הישראלי מתחלק לשלושה: אלו שהולכים עם מסכה, אלו שהולכים בלי, ואלו שמדגמנים חצי - ללכת עם, אבל ממש לא בצורה שמשרד הבריאות התכוון אליה כשדרש ועיגן ב"צו בריאות העם" עטיית מסכה במרחב הציבורי.

"אני חושב שאנחנו קצת לוקים בהסברה, וגם יש לנו בעיה של תרבות", ציין פרופ' שוקי שמר, יו"ר אסותא ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר. רוב הנוסעים בתחנות האוטובוס עוטים מסכה, אלא שהמסכה שלהם לא תגן עליהם אם שאר נוסעי האוטובוס לא יעטו גם הם את המסכה שלהם. "התופעות האלה בהחלט מטרידות, כי מצד אחד - באמת יש לציבור הרגשה שזה כבר מאחורינו, וזה סוף עונה, וכולם מתפתים להשתחרר. אחרי ההבהלה שהייתה וחשבו שבאמת הולך להיות פה משהו מטורף, אז הציבור אולי איבד טיפה את האמון", הסביר פרופ' שמר.

בשוק מחנה יהודה לדוגמה, כמעט אף אחד מהעובדים במקום לא עוטה מסכה. "לדעתי זה סתם קשקוש כל הדבר הזה. לדעתי מסתתר משהו פוליטי מעבר למסכות", ציין אחד מהעובדים במקום. אחד אחר הוסיף כי "יש פה כל כך הרבה אנשים שלמשטרה אין כוח להתעסק עכשיו עם כל אחד, כי הם בעצמם לא רוצים לשים". חלקם אף טענו כי לפי החוק במתחם השוק אין חובה על מסכה. אך למרות הביטחון שמפגינים אנשי השוק, מסכה היא עדיין חובה, גם בשוק וגם כשעוסקים במזון ובכלל מחוץ לבית, ליד אנשים, רק מי שעושה ספורט יכול להוריד אותה וגם אז לשמור על שני מטרים של ריחוק חברתי.

עם זאת, יש לציין כי אנשים הולכים בלי המסכות כבר מה-1 במאי, ואנחנו לא רואים עלייה בתחלואה. יש שיגידו כי אם זה היה מסוכן, אז היינו רואים מספרים אחרים. "אז קודם כול זה מפתה מאוד", התייחס פרופ' שמר. "זה מפתה מאוד להיות בלי מסכה כי זה הרבה יותר קל, ואני חושב שאנחנו צריכים להיות אזרחים שומרי חוק, צריך לשמוע להוראות. אנשים צריכים גם בסופו של דבר לקבל אחריות על עצמם וגם על האחרים".