"בהשראתו ובדמותו": המיזם החינוכי שהקימו חבריו של המפקד הנערץ

רב סרן יוחאי (ג'וחא) קלנגל נפל לפני ארבע שנים במסגרת פעילות מבצעית בגבול לבנון. במהלך השבעה שמעו חבריו את הסיפורים עליו מפי פקודיו והחליטו להמשיך את מורשת הנתינה שלו באמצעות הקמת עמותה לזכרו. שמה של העמותה הוא "החברים של ג'וחא" ומטרתה לעודד אחריות חברתית בקרב בני נוער באמצעות עשייה ופעילות בקהילה.

משה קולקר, שגדל יחד עם קלנגל ביישוב אלעזר שבגוש עציון, סיפר על ילדותם המשותפת: "אני מכיר את ג'וחא מהשכונה, הוא היה נער שובב וחסר גבולות, מאוד חברותי. ילד שכולם אהבו". כשבגר, קלנגל התגייס לגבעתי ושירת כלוחם בגדוד צבר ובהמשך בתפקיד מפקד פלוגה. חייליו העידו שהיה קצין נערץ שראה את טובת חייליו וחבריו לפני טובתו האישית. על אף שהיה חייל מאתגר "ולפעמים חצוף", כפי שסיפרו עליו, במהלך שירותו הצבאי קיבל ג'וחא את אות מצטיין הרמטכ"ל.

כתבות נוספות בנושא:

"מודל למצוינות": סיפורו של סא"ל מ' שנפל בפעולה חשאית בעזה

הערב: ישראל תתייחד עם זכר חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה

מיום הזיכרון שעבר: 56 נופלים נוספו למניין חללי מערכות ישראל

במהלך השירות הוא נישא לאהובת לבו טלי ולשניים נולדה בת, אלינור. על אף שהייתה לו משפחה משלו לדאוג לה, הוא היה נוהג לספק אוכל וציוד למשפחות חייליו שידן אינה משגת – מקרר, מיטות ומכשירי חשמל שהיה מצליח להשיג בשבילם. גם בזמנו הפנוי, כשהיה יוצא לאפטרים, הוא היה נפגש עם בני נוער, משוחח איתם ומבהיר להם את חשיבות התרומה לחברה והגיוס לצה"ל.

"אחד מחייליו היה יוצא מדי פעם הביתה מוקדם כדי לעבוד, מאחר שהיה נתון לקשיים כלכליים", סיפר קולקר. "באחת הפעמים ג'וחא לא הסכים לשחרר אותו לבית לפני כולם ודרש ממנו לצאת לפעילות מבצעית שביצעה המחלקה. כמה ימים לאחר מכן, כשחזר לביתו, גילה החייל שג'וחא הגיע לביתו מבלי להזדהות כמפקדו והביא לאמו מצרכים וציוד. הוא מילא להם את המקרר, אמר 'שבת שלום' עם חיוך והלך".

השם ג'וחא דבק בו מגיל צעיר - שם המגיע מסיפורי העם בתרבות הערבית ומקביל לדמות הרשל'ה בפולקלור היהודידמות הומוריסטית וצבעונית, המעלה חיוך כששומעים עליה. "הוא היה כל כך מזוהה עם השם הזה עד שהיה מציג את עצמו כך", סיפר קולקר. "שמעתי שהוא נפגש פעם עם מפקד מאוד בכיר בצבא והציג את עצמו בשם ג'וחא – עד היום אותו מפקד זוכר את יוחאי בגלל ההיכרות המצחיקה איתו".

בינואר 2015, באחת הפעילויות המבצעיות בגבול לבנון, כשנסע קלנגל עם שיירה צבאית במורדות הר דב, טיל נ"ט שירו לוחמי חזבאללה מטווח של חמישה קילומטרים פגע ברכבו. יוחאי והנהג שלו, דור חיים ניני, נהרגו במקום. כחצי שנה לאחר נפילתו, נולדה בתו השנייה, ליאב.

מתוך האסון האישי והאובדן הצורב, צמח הרעיון להקים עמותה שתנציח את האישיות הנערצת ואת ההשפעה החיובית שאפיינו את קלנגל, ובד בבד תקדם תרומה לקהילה ונתינה. "זה קרה מעט אחרי שהשתחררתי מהצבא. באותו הזמן התחלתי להתעניין בתחום החינוך הבלתי פורמלי", סיפר קולקר. "כשהלכנו לנחם את משפחתו בשבעה, שמעתי את הסיפורים על ג'וחא והתגלה לי אדם שונה לגמרי משהכרתי בצעירותו. על פי התיאורים של המפקדים ושל החיילים שעליהם פיקד, היה נשמע כאילו הוא הקים מפעל חסד בצבא".

הפער בין הזיכרון שהיה לו מיוחאי בילדותו לבין האדם המוערך ומלא הנתינה שהפך להיות, הוביל את קולקר להבין שהוא רוצה לעבוד עם בני נוער וליצור בהם את השינוי הזה. "הרצון שלי למלא את זמנם במעורבות חברתית ועשייה, ולספק להם מסגרת בונה, שמאפשרת מיצוי עצמי, נבע מתוך דמותו של ג'וחא. רצוננו הוא ליצור חברה ערכית וטובה יותר ואנו רואים בדמותו של יוחאי דמות חינוכית, ערכית ומיוחדת".

הפרויקט החינוכי הוקם על ידי קולקר וחברי ילדות נוספים של קלנגל בתמיכת המשפחה. ביחד הם מעבירים לתלמידים בכיתות ט'-י' סדנאות, שכוללות פעילויות ופרויקטים חברתיים. "העמותה פועלת בבתי ספר, במטרה להוביל את התלמידים להיות מעורבים חברתית בשעות הפנאי שלהם ולמנוע מהם להתעסק באלכוהול, בסמים או באלימות", הסביר קולקר, שמשמש מנכ"ל העמותה. "המסירות של יוחאי למדינה ולעם, יחד עם הרגישות שלו לחברה, עוררו בנו השראה להמשיך את דרכו ולהנציח את תכונותיו וערכיו".

העמותה "החברים של ג'וחא", שמה לה למטרה להעצים בני נוער וביחד איתם לבנות חברה טובה יותר. התוכנית כוללת ארבע סדנאות שאותן הם מעבירים לבני הנוער. כחלק מאותן סדנאות, הם מובילים את בני הנוער ליזום ולהוציא לפועל אירועים ופעילויות למען הכלל. בין הפעילויות שמבצעות קבוצות הנוער הן התנדבות בבתי אבות, עזרה לנזקקים, ביקור ילדים בבתי חולים, הפקת אירוע לחיילים ושיקום גינות קהילתיות בשכונות מצוקה.

פרויקט הנצחה נוסף שהקימו חבריו של קלנגל מבקש להחיות את סמל ההנצחה של יום הזיכרון – פרח "דם המכבים", ולענוד את הפרח האמיתי במהלך יום הזיכרון. הפרח משמש כסמל לאומי רשמי של יום הזיכרון מאז שנת 1955, אולם בשל הקושי לגדלו הוגדר פרח מוגן ונענד רק כתמונה על מדבקות בכל שנה.

מנהלי הפרויקט הצליחו לתרבת את הפרח ולגדלו באופן מלאכותי, לאחר שנתיים של מחקר. כעת, ברצונם להפיץ סיכה הנושאת את פרח דם המכבים לטובת ענידתו בימי הזיכרון. בהחייאת הסמל הם מבקשים להעביר מסר של צמיחה וחיות מתוך השכול. מצד אחד, דיוקן הפרח המוכר הוא לפני פריחתו, כשגבעוליו האדומים טרם נפתחו - כסמל לצעירים ולצעירות שנקטפו באיבם. מצד שני, ענידת הפרח עצמו מסמלת את החיים ואת משמעותה של ההנצחה, שבאמצעותה ניתן להשפיע על החברה לטובה.

לאתר עמותת "החברים של ג'וחא"