כוהנת הסקס שסחפה את אמריקה חוזרת לליל האהבה הראשון בקיבוץ

ב-40 השנים האחרונות נחשבת דוקטור רות וסטהיימר כוהנת סקס המפורסמת בעולם. דוקטור רות היא האישה שהוציאה מהארון את המיניות של האמריקנים ולימדה אותם איך להתניע מחדש את חיי המין שלהם. אלא שלא רבים יודעים שמאחורי האישה הנמרצת והלא צעירה הזאת מסתתר סיפור חיים מרתק, שמתפתל בין קיבוץ רמת דוד, ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות ותוכניות האירוח הנחשבות של אמריקה. כתב חדשות 13 יצא איתה למסע בין משעולי הרומנטיקה של עידן הטינדר, לכבוד סרט על חייה שיוקרן השבוע בפסטיבל הקולנוע בירושלים.

את ניחוחות ערימות החציר והגללים בשמש הקופחת של חודש יולי בקיבוץ רמת דוד, אפשר להריח כבר מֶהכביש הראשי. אבל ד"ר רות וסטהיימר מתענגת על כל רגע כאילו שוב הייתה נערה בת שבע עשרה. "כשאני הגעתי לארץ בשנת 1945, הייתי בת 17. היה כאן את אותו הריח של הרפת שיש כאן עכשיו", אומרת רות ומצביעה לעבר הפרות המלחכות את השחת. "אני חשבתי שאני אהיה קיבוצניקית כל החיים שלי".

אבל זיכרונות רומנטיים מימי תקומת ישראל בשנים שלאחר המלחמה, אינם הַיחידים שעולים וצפים כשניחוח הרפת נישא באוויר. "בשביל קיום יחסי המין הראשון שלי, טיפסתי כאן למעלה למעלה", היא מצביעה על ערימת חציר מתגבהת. "עם המאהב שלי, ובלי קונדום. היום אני יודעת יותר טוב. זה היה נהדר. הוא היה יפה תואר, אבל לא אספר לך יותר מזה".

לכתבות נוספות בחדשות 13 >>

המיזם החדש בישראל והקשר עם טראמפ: קים קרדשיאן בריאיון מיוחד

"מוכרח להיות גדול מהחיים": סרט חדש על חייו של אלטון ג'ון

מיכאל אלוני – מהחלום להיות מדען עד ההצלחה העולמית של "שטיסל"

החודש היא קפצה לביקור בישראל, כדי להוכיח אחת ולתמיד, בגיל 91, את מה שהיא טוענת כבר קרוב לחצי מאה: הגודל לא קובע. "ענייני מין זה לא למטה, זה בראש שלך. מה שקובע זה השכל בין האוזניים שלך", היא אומרת בנחרצות.

אז איך הפכה הסבתא היהודייה, שמשקלה הסגולי נישא הרבה מעבר למטר וארבעים הסנטימטרים שלה, לכוהנת הגדולה של כל מה שמתרחש אצלנו בין הסדינים? "מישהי כמוני, נמוכה. לא דמות מינית מפוארת כמו מרלין מונרו, דווקא אותי שמעו", היא מספרת. "הייתה לי קודם כל את החוצפה לדבר על ענייני מין כשאף אחד לא דיבר על אורגזמה, על ואגינה, על שפיכה".

היא נולדה בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת בשם קרולה זיגל. בת יחידה להורים יהודים דתיים מכפר קטן לא הרחק מפרנקפורט שבגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלקח אביה למחנה עבודה ואימה שלחה אותה לבית ילדים בשוויץ. זוֹ הייתה הפעם האחרונה שבה ראתה את משפחתה.

עם תום המלחמה היא הפליגה ממרסיי לארץ ישראל. היא שינתה את שמה לרות, למדה לירות בנשק והצטרפה להגנה. "אני זוכרת את בן גוריון מכריז על המדינה בתל אביב. אני הייתי בירושלים. רקדנו כל הלילה. לא ידעתי שלא אשאר בארץ, אבל אין לי שום תלונה כי מה שקרה לי היה יכול לקרות רק באמריקה".

אחרי שש שנים בישראל היא השלימה לימודי פסיכולוגי באוניברסיטת סורבון שבפריז, ומשם המשיכה לניו יורק. בדרך הספיקה להתחתן שלוש פעמים, אבל רק עם האחרון שבבני זוגה מצאה התאמה אמיתית. בארצות הברית של שנות השמונים זכתה וסטהיימר למעמד של לא פחות מאייקון תרבותי. לא כי שינתה משהו במיניות של האמריקנים – אלא מפני שהיא פשוט הוציאה אותה מהארון. ועד היום היא הכתובת לפנות אליה כדי לקבל עצה טובה.

"הצעירים היום מאבדים את היכולת לשיחה, כי הם כל הזמן עם הטלפון", היא קובעת בכובד ראש. "מוכרחים לשים אותו בצד ולדבר אחד עם השני. כי אי אפשר לעשות מין עם הטלפון ואני מאוד דואגת כי הרבה פעמים עכשיו מקיימים יחסי מי עם מישהו שלא מכירים. אני לא אומרת שצריך להתחתן. אבל אני מאמינה שצריך עניין בבן אדם בשביל שיהיה מין טוב".

הסרט "תשאלו את ד"ר רות" מהשבוע - בפסטיבל הקולנוע בירושלים, בבתי הקולנוע ובקרוב גם ביס דוקו ובסטינג TV.