במקלט לנשים מוכות: "חיינו שווים פחות"

שום דבר בסיפור חייה של גלית לא הצביע על כך שתמצא את עצמה בחדר עלוב במקלט לנשים מוכות. "עבדתי בתפקידים מאוד בכירים בחברות הגדולות במשק", היא מספרת. "הייתי אישה עצמאית, ובדיוק נכנסתי למערכת יחסים שהתחילה כמו בחלומות, החלום האמריקני". אלא שהחלום האמריקני הופך לאט לחלום בלהות. סיפורה של גלית הוא רק אחד מבין שלל סיפורים של נשים שמצאו את עצמן במקלטים לנשים מוכות, שכעת רבים מהם נמצאים בסכנת סגירה בשל היעדר תקצוב.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"האלימות הפיזית כלפיי התחילה כשהייתי בהיריון", ממשיכה גלית. "אני זוכרת את התחושות שלא יכול להיות שזה קורה לי. מה, אני אישה מוכה? זה לא יכול להיות. אני זוכרת את עצמי הולכת בקיץ עם צעיפים וכולם אמרו לי איזו שיקית אני, אבל זה בעצם היה כדי שלא יראו את הסימנים של החניקה על הצוואר שלי".

המציאות הזו שגלית מתארת נמשכת כמה שנים, עד הרגע שבו היא הבינה שבתה הקטנה רואה את אביה מרביץ לאמה - אז היא החליטה להתקשר למשטרה. במשטרה זיהו מיד את המצוקה והדחיפות, ותדרכו אותה בתכנית המילוט. "הצלחתי לקחת כמה דברים מהבית בתירוץ שהתקלקלה לי מכונת הכביסה ואני הולכת לכבס אצל אימא שלי. חיכתה לי מונית. אף אחד לא אומר כלום. לוקחים לך את הטלפון כבר במונית עצמה, ופשוט נוסעים".

"בהתחלה קיבלתי מכות מבן הזוג, עכשיו אני מקבלת מכות מהמדינה"

קירות מתפרקים, צפיפות דוחקת, בלי מזגן ובלי כסף לתקן אותו - כך נראים המקלטים לנשים, מקומות המסתור בהם נעצרות המוניות, כמו זו של גלית. "שתי משפחות נמצאות בחדר אחד", מתארת שרה, אם הבית. "יכול להיות למשך שלושה-ארבעה חודשים, יכול להיות שנה. כל אחת לפי רמת המסוכנות בה היא נמצאת. מפואר זה לא, אבל זה מציל חיים".

בזמן שראשי המדינה ממהרים להביע זעזוע מרצח הנשים והאלימות נגדן, הם ממהרים פחות לסייע למי שאמורים למנוע את הרצח הבא. "המצב מאוד קשה", ממשיכה שרה. "אני דואגת לנשים שצריכות להגיע למקום הזה. בהתחלה כשהגעתי לפה קיבלתי מכות מבן הזוג. עכשיו אני מרגישה שאני מקבלת מכות מהמדינה".

התקציבים שמגיעים ממשרד הרווחה מממנים רק כ-70% מהעלות השוטפת של המקלטים, את היתר הן צריכות לקושש בתרומות. "אני מרגישה כמו אחת שבורחת מנושים", טוענת יעל גולד, מנכ"לית עמותת "לא לאלימות". "עשינו קיצוצים בדברים שאני חושבת שהם "מאסט": קו החירום שסגרנו, כל מיני חוגי העשרה שהיינו מביאים לילידים. למשל עכשיו קיץ, הילדים נמצאים 24 שעות במקלט. אז יש תרומות לפה ולשם, אבל את ההסעה אני לא יכולה לדרוש מהן, ואין לי כסף להסעה".

"המסר לנשים: החיים שלך לא חשובים"

רק אחרי שפרסמנו השבוע בחדשות 2 על שני מקלטים שעומדים להיסגר, המדינה הודיעה שתינתן תוספת חד פעמית. אבל זו רק טיפה בים החובות. "אנחנו לא מדברים על סכומים ועל שינוי תקציב המדינה", ממשיכה גולד. "מדובר על כמה מיליונים בודדים בשביל שהמקלטים האלה ימשיכו לשרוד. יותר אבסורד פה זה שגברים נכנסים לכלא שהמדינה בנתה, עם תנאים נאותים ועם כל מה שצריך, ופה האישה תלויה בחסדי עמותה".

לדברי גלית, היא מרגישה שדמה נחשב הפקר. "אני רוצה שמי שאומר שבגלל תקציב הוא סוגר מקומות כאלה", היא אומרת. "שיסתכל על כל ילד וילד פה בעיניים, שיסתכל לי בעיניים ויגיד לי: 'כי אין לי כסף, אז אני שולח אותך למוות'. אני חושבת על האישה שעכשיו יושבת בבית שלה וסובלת מאלימות, והמסר שהיא מקבלת זה שהחיים שלה לא מספיק חשובים".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "תעריפי הסיוע למקלטי נשים מוכות לא עודכנו במשך שנים רבות. לכן הנחה שר העבודה והרווחה, חיים כץ, להעלות את תעריפי הסיוע למקלטים, בתוספת תקציבית שתיכנס לתוקפה בחודש הקרוב ואף תינתן רטרואקטיבית".