החינוך לגיל הרך בישראל - ובעולם: מי שומר על הילדים?
פרשת גן הזוועות באריאל הותירה מיליוני הורים בישראל המומים, חוששים ואובדי עצות. יצאנו לסיבוב מסביב לעולם ובדקנו את ההבדלים בין ישראל לבין המדינות עם ההישגים הגבוהים ביותר, וכל עוד לא נראה שינוי דרמטי במדיניות - השחיקה, הליקויים, העומסים וחוסר האמון במסגרות יימשכו
פרשת גן הזוועות באריאל הותירה מיליוני הורים בישראל המומים, חוששים ואובדי עצות, עם לא מעט שאלות ובראשן - איך דבר כזה קרה. איך מתאפשרת התעללות שיטתית וממושכת בפעוטות חסרי ישע מבלי שאף אחד יודע - ואיך נוכל למנוע את המקרה הבא.
כדי לענות על השאלות הללו יצאנו למסע מסביב לעולם. במדינות המובילות בחינוך, עם המערכות האיכותיות ביותר וההישגים הגבוהים ביותר במבחנים הבינלאומיים - כמו דנמרק, אסטוניה, פינלנד, נורווגיה ושוודיה - מבינים היטב את מה שבישראל משם מה לא מצליחים להפנים ובטח שלא ליישם - שהדרך לחינוך מצוין מתחילה בגיל הרך, ושההשקעה בשנים הראשונות לחייו של ילד או ילדה היא לא פחות מקריטית.
בדנמרק למשל משקיעים יותר מ-21 אלף דולרים בשנה בכל פעוט, בפינלנד ובנורווגיה יותר מ-33 אלף דולר, ואילו בישראל - כ-1,200 דולרים בשנה בלבד. בכל אותן מדינות יש גורם אחד ויחיד שאחראי על הגיל הרך, ואילו כאן אצלנו האחריות עדיין מחולקת בין משרדי ממשלה.
התכנית החינוכית בכל אותן מדינות היא אחידה מלידה ועד גיל 6, בעוד שבישראל ההנחיות לגילי לידה עד 3 נפרדות מאלה של מסגרות לבני 6-3. המדינות הללו מחויבות להבטיח לכל פעוט מקום במסגרת החל מגיל חצי שנה או מתום חופשת הלידה של ההורים, ואילו בישראל המחויבות מתחילה רק בגיל 3 - למרות שחופשת הלידה כאן קצרה משמעותית.
ומה בנוגע למטפלות? שם הן נדרשות לתואר ראשון לפחות, ואילו בישראל נדרשת רק הכשרה של 220 שעות, וגם היא לא באמת נאכפת. הפער הכי משמעותי ככל הנראה הוא ביחס בין מספר הפעוטות למספר המחנכות. בפינלנד על כל ארבעה פעוטות בגיל שנתיים יש מחנכת אחת, בדנמרק ובנורווגיה יש מחנכת על כל שלושה פעוטות, ואילו בישראל יש מחנכת על כל תשעה פעוטות.
בתנאים בלתי אפשריים, וכל עוד לא נראה שינוי דרמטי במדיניות - השחיקה, הליקויים, העומסים וחוסר האמון במסגרות יימשכו, כמו גם אוזלת היד של מערכות אכיפת החוק, לא רק במניעת האלימות והמקרים הקשים, אלא גם בטיפול בהם ביום שאחרי.