הילדים המוחרמים מתכוננים לשנת הלימודים – ולא מאבדים תקווה

תופעת החרם בבתי הספר הופכת את חייהם של ילדים רבים ללא פחות מגיהינום: מכות, עלבונות והגרוע מכל – התעלמות מוחלטת. בין הילדים יש את אלו הנשארים בבית הספר, ומנסים לשקם את מעמדם החברתי, אך חלקם מחליטים לעשות מעשה, לעזוב את בית הספר המוכר ולנסות לפתוח דף חדש בתקווה שחבריהם החדשים יקבלו אותם.

אור שלו גרידיש, שיעלה בשבוע הבא לכיתה ד', החליט לעבור בית ספר ולהתחיל מחדש, אך החרם שעבר לא מרפה: "כשאני יוצר קשר עם ילדים חדשים מרביצים לי, מציקים לי או אומרים לי שלא יהיו חברים שלי בחיים", סיפר. "עכשיו אני עושה כושר בשביל שאם ירביצו לי שוב – אני אחזיר וזה יהיה יותר כואב".

עוד בחדשות 13:

בשם האב: בניו של דודו טופז נזכרים בחיים בצל "הראשון בבידור"

הסתדרות המורים ומשרד האוצר הגיעו להבנות – שנה"ל תיפתח כסדרה

"הולכת לביה"ס גאה": בחזרה לנערות שהשתתפו במחאת יוצאי אתיופיה

אופל מרדכי העולה לכיתה ד' ספגה אף היא חרם ואלימות מצד חבריה לכיתה, שנגמרה במקרה אחד בשבירת שיניה, החליטה לעבור בית ספר. אמה רונית הסתייגה בתחילה מהמהלך. "אמרתי שאני לא אקום ואלך", סיפרה. "אופל לא צריכה לעזוב את הסביבה הטבעית שלה בגלל שמישהו אחר לא בסדר. למה שלא יעזיבו אותו? ואז הבנתי שאין תקנה, אי אפשר לחנך את כולם".

"הורים פונים אלי ומבקשים 'פתרון יצירתי' לילד שלא מדברים איתו", אמר ד"ר אייל דורון, חוקר חשיבה יצירתית במרכז הבינתחומי. "אני שואל אותם כמה זמן הם כבר יודעים על זה ואומרים לי שנתיים וחצי שאף אחד בכיתה לא מדבר איתו. מה זאת אומרת פתרון יצירתי? לפעמים יישב מאחורי הילד שלך ילד מרושע או שלא תהיה ביניהם כימיה, ותיהרס לו כל הילדות. צריך להבין את זה, לקבל את זה ולדעת מתי לעשות שינוי. לא כי ברחנו, אלא כי לפעמים זאת אמירה – שיש דברים שתלויים בנו, ויש דברים שלא".