יום בחייה: מתלמיד ישיבה - למלכת דראג נוצצת

בשבילה כל יום פורים: חג פורים הוא הזדמנות של פעם בשנה עבור כל אחד מאיתנו להפוך למי שהוא היה רוצה להיות, לדמות הכי צבעונית והכי מיוחדת, הכי מקורית והכי משעשעת. אלא שיש אנשים שמתחפשים לא רק בחג השמח ביותר בשנה - אלא בכל יום. ככה זה כשהעבודה שלך היא לעלות מדי ערב על שמלה נוצצת ועקבים ולהתאפר הכי נוצץ וזוהר שרק אפשר. ככה זה כשאתה הופך לאת, כשליאור הופך לסוזי בום.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

ביום יום, הוא מסתובב ברחובות תל אביב כליאור - בחור שנולד וגדל בתל אביב, בן למשפחה דתית שלמד עד גיל 18 בישיבה. עד שהגיע חג פורים אחד בתחילת העשור הקודם, שהפך את עולמו. "זה משעשע, אבל כל העניין הזה של סוזי בום התחיל בחג הזה. גבר שעולה על שמלה ומתחפש לאישה, הכי מצחיק שיכול להיות", הוא מספר. "משם הדברים התגלגלו לכך שכבר הייתה לי דמות קבועה והופעתי איתה באירועים שונים של הקהילה".

מאז, עוד ועוד אנשים הלכו והתוודעו לתופעה ששמה 'סוזי בום', והקטע הכיפי של ליאור הפך לעסק של ממש. אחרי שכבר עלה על שמלה נוצצת ועקבים והפך לסוזי, הוא מספר איך קורה כל המהפך הזה - מגבר לאישה, כמעט מדי ערב: "לוקח לי בערך שעתיים להתארגן, להתאפר, להתלבש, לסדר את הפיאה, ממש 180 מעלות ממה שמכירים אותי ביום יום".

החדר הנוצץ של סוזי בדירתה בתל אביב הוא התגשמות חלומה של כל אישה. ושל כל מלכת דראג. אינסוף שמלות בוהקות ונוצצות בשלל צבעים ומכל הסוגים, עגילים, צמידים, שרשראות וקישוטים לשיער בכל צורה שרק אפשר לדמיין, פיאות מגוונות, מוצרי איפור נחשקים - ומראה אחת, שבה ליאור מסתכל על עצמו כשהוא הופך אט אט לסוזי, הדמות שלעתים משתלטת גם על התנהלותו הרגילה.

"כשאני נכנסת לדמות הגדולה והנוצצת אני רוצה לטרוף את העולם", היא מספרת, "אבל גם כשאני מורידה את הכל ברגע ושוב חוזרת להיות ליאור, עדיין יש תכונות של סוזי שמשפיעות עליי. אני שמחה יותר וגם נועזת יותר. למה שאתבייש ממשהו או אתבאס? החיים פאן".

"פעם רק זאב רווח התחפש לאישה, היום דראג זה לכולם"

סוזי בום עסוקה ומופיעה במסיבות רווקות, חתונות, ימי הולדת 16 וגם בפני ועדי עובדים ובאירועים גדולים אליהם מזמינים אותה לשמח. "דראג זה כבר מזמן לא משהו רק של הקהילה", היא מספרת, "זה קיים בכל מקום כמעט, זו אמנות שנועדה לשמח ולבדר, לעשות כיף לאנשים". היא מספרת שהיא הופיעה אפילו בפני קהלים שמעולם לא חשבה שתזכה לבדר גם אותם.

"הוזמנתי לערב של קהל דתי ופעם הזמינו אותי גם למסיבת רווקות של נשים ערביות מוסלמיות מרמלה", היא נזכרת ומחייכת, "זה נורא הפתיע אותי וגם שימח אותי. הן לא ידעו שיש לי גם תואר ראשון בערבית, אז דיברתי איתן בשפה שלהן והן נדהמו".

"פעם זו הייתה בז'יזי'ינה ב'זהו זה' או זאב רווח שגילם בסרטים דמויות של אישה, היום דראג זה לכולם", מדגישה סוזי, "מי שבא לו נוצץ ולחייך, זו אמנות שיכולה לגעת בכולם. מי חשב בכלל שאגיע לכל כך הרבה קהלים בחברה?".

"כשאנשים מסתכלים עליי ברחוב או בהופעה, הם לא יודעים איך לאכול אותי. מסתכלים עליי, אני מחייכת ועושה שלום וישר החיוך עולה לאנשים על הפנים. שואלים אותי גם איך לפנות אליי - אתה, את או אתם - ואני עונה: 'תראו איך אני נראית, כמו אישה, נכון? אז ככה תדברו אליי'".

"גם אלה שמחמיצים פנים מפרגנים, החיים פאן"

בהופעות, סוזי הכי אוהבת שאנשים אומרים לה 'איזה כיף, זה היה ערב נורא משחרר ומזמן לא נהניתי ככה'. "השליחות שלי בעולם היא לקחת את היום המבאס שהיה לאנשים בבית ולגרום להם לחייך עד שיכאב להם", היא אומרת. וסוזי לא מפספסת את ההזדמנות גם לצחוק על עצמה בהופעות: "אני מצטלמת עם הקהל שלי ואומרת: 'יו אל תשאלו, רואים לי ת'זיפים'. אני נהנית מכל רגע".

בעתיד הלא רחוק, סוזי רואה את עצמה שגרירה של ישראל: "אני רוצה לייצג את המדינה שלנו בעולם ולהראות שהיא מדינה מהממת, מקבלת ואוהבת. יש אנשים שמכנים אותי ועוד מלכות דראג כמוני בשמות גנאי כל השנה, אבל שמגיע פורים אז פתאום הם אומרים 'אחי, שיחקת אותה, איזה מגניב אתה'. כזו המדינה שלנו, מיוחדת".

כשכבים האורות, סוזי מורידה את האיפור, מחזירה את השמלה והעקבים לארון, וחוזרת להיות ליאור. "ככה, ברבע שעה, הכל נגמר וחוזר למקום. כל הזוהר נעלם, אבל תחושת הסיפוק נשארת", היא מספרת. אבל אל תתגעגעו יותר מדי - כי סוזי בום כאן כדי להישאר: "יאללה, פאטוץ'", היא מסכמת כשחיוך רחב על פניה. סוזי בום כבר מתכוננת להופעה הבאה שלה - כזו שלא תשכחו.