עולם התרבות נפרד מיהונתן גפן: "מגדולי הכותבים הישראלים"

עולם התרבות הישראלי נפרד היום (רביעי) מהמשורר, המחזאי, הסופר והעיתונאי יהונתן גפן, שהלך לעולמו מוקדם יותר היום והוא בן 76. הלווייתו תתקים ביום שישי הקרוב בבית העלמין בנהלל, בשעה 11:00. "יהונתן גפן היה מגדולי הכותבים הישראלים. חד, משפיע ואמיץ שגידל דור כותבים אחריו", ספד לו שלמה ארצי. "'הנסיך הקטן מפלוגה ב׳' הוא השיר הראשון שעולה על דעתי לקראת יום הזיכרון. רק יהונתן היה יכול לנסח הגדרה מהסוג הזה. חייל ישראלי, נסיך קטן שנופל בקרב במדבר. או "יונתן סע הביתה, קח רכבת קח אווירון, קח מתנה קטנה לילד". מה יותר יפה משורות שיש בהן רצון עז לחזור לארץ?".

"יהונתן גפן נפטר, ואיתו הלך מאיתנו חיוך שובבי ונצחי, של מי שידע ללכוד את הרגעים הקטנים ביותר והגדולים ביותר, ולהפוך אותם לטקסטים נצחיים", ספד לו הנשיא יצחק הרצוג. "קשה לדמיין את הוויית היצירה הישראלית, את הפזמונים שלנו, את עולמות הספרות והתיאטרון - ללא תרומתו הייחודית והבלתי-נשכחת".

"איבדנו היום בטרם-עת יוצר חד ונפלא, יחיד מסוגו, בן למשפחה עתירת זכויות שגם זכה להעמיד אחריו דור שני, יוצר ומוכשר, שכולנו מתברכים בכישרונו", הוסיף הרצוג. "הנסיך הקטן מהעמק, בן נהלל שהיה ללוחם ולקצין, מי שאהב את הארץ ואת אנשיה, ודווקא בשל כך לא חסך מהם את שבט ביקורתו השנונה".

הזמר דויד ברוזה ספד לגפן: "אחי היית ולנצח תשאר. שרנו, כתבנו, שימחנו  בכינו, נלחמנו, נצחנו, הפסדנו , המשכנו. לימדת אותי כאח גדול ואשא את תובנותך בשירנו, ושירתך". הזמר מיקי גבריאלוב אמר: "יהונתן גפן נתן לי את ההזדמנות הראשונה כזמר ואף כתב לי שירים שנהיו נצחיים".

שר התרבות והספורט מיקי זוהר מסר: "הצטערתי לשמוע על פטירתו של המשורר והסופר יהונתן גפן, שכתב, בין השאר, את ילדותנו בתבנית נוף המולדת ברגש ובעוצמה רבים. יהונתן זכרו לברכה כתב סיפורים ושירים שישארו עמנו לנצח ויתנגנו בקרבנו עוד שנים רבות, כהדהוד של הישראליות, יהי זכרו ברוך".

ראש האופוזיציה יאיר לפיד כתב: "לפני זמן קצר נפטר אחי הגדול יהונתן גפן. יש לו שיר שנקרא הנסיך הקטן מפלוגה ב': ואם אי פעם תגיעו לכאן תדעו שכאן הוא חרש צנח וקול הנפילה מעולם לא נשמע בגלל החול הרך החול עדיין רך, אבל קול הנפילה נשמע היטב. איבדנו היום קול ישראלי חשוב ואהוב. יהי זכרו ברוך".

מאיגוד אמני ישראל נמסר: "בשיריו, בטורים שלו, בספריו, גפן ביטא את הישראליות עצמה, אותנו. בין אם היו אלה שירי ילדים שזיקקו את חוויות הילדות שלנו, או טורים ומופעים סאטיריים נוקבים, גפן העניק לדורות של ישראלים אינספור אוצרות תרבות בלתי נשכחים. יהי זכרו ברוך".

גפן נולד וגדל במושב נהלל ב-22 בפברואר 1947. הוא בנו של ישראל גפן ואביבה דיין. בשנת 1973 לחם גפן במלחמת יום הכיפורים כקצין מבצעים בגדוד 48 של חטיבת הצנחנים "חוד החנית". גפן לקח חלק במבצע אבירי לב של צליחת תעלת סואץ, ובקרבות בגזרת אסמאעיליה. כמו רבים מלוחמי יום כיפור, גם גפן לקה בפוסט טראומה, סיוטים ואלכוהוליזם בעקבות המלחמה.

אך כעסו על המלחמה נותב גם לאפיקים חיוביים - לאחר מלחמת יום הכיפורים חבר לישעיהו בן-פורת, איתן הבר, אורי דן, אלי לנדאו, חזי כרמל ואלי תבור לכתיבת הספר "המחדל", במטרה שההנהגה המדינית והצבאית במלחמת יום הכיפורים תפנה את מקומה.

את שירותו הצבאי עשה בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים בשכם וברמת הגולן, בין השאר בקרב תל פאחר. בהמשך שימש גפן כקצין מודיעין והשתחרר בדרגת סגן. ב-1978 פרסם גפן את ספר שירי הילדים "הכבש השישה עשר", שכלל גם תקליט - שהפך לאחד האלבומים הישראליים הטובים בכל הזמנים, ואחת מיצירות הילדים המצליחות בהיסטוריה הישראלית. כמו כן, בין שלל יצירותיו, הוא אחראי גם לשירים שהפכו לנכסי צאן ברזל כגון "הנסיך הקטן מפלוגה ב'" ו"מקום לדאגה".

אחד משיתופי הפעולה המוכרים ביותר של גפן הוא עם הזמר דויד ברוזה, שעבורו כתב עשרות פזמונים. יצירות בולטות נוספות של גפן כוללות את המופעים "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכול" ו"מכתבים למערכת" שהעלה יחד עם דני ליטני, ההצגה הסאטירית "המלחמה האחרונה", המופע "שיחות סלון", המופע "טוב נבוט בעד ארצנו", המופע "רק דגים מתים שוחים עם הזרם".

גפן הוציא את ספר הפזמונים הראשון שלו בהיותו חייל. עם שחרורו בשנת 1969, הוא עבר לתל אביב והרבה לשבת בקפה "כסית", שם התחכך בבוהמה הישראלית. בספרו "חומר טוב", המתעד בבהירות את רוח התקופה והמקום, הוא סיפר כי מעולם לא השתלב בה לחלוטין.

כמו רבים מצאצאי משפחת דיין, גם חייו של יהונתן גפן לא היו חפים מטרגדיות ומכאובים משפחתיים: אמו ואחותו שמו קץ לחייהן כשהיה איש צעיר. אף על פי כן, כתביו של גפן התאפיינו בצבעוניות ושנינות רבה, ושימחו ילדים ומבוגרים רבים.

גפן עסק גם בפעילות פוליטית, והיה מזוהה עם עמדות שמאל ואנטי מיליטריזם. בעקבות עמדות אלו הוא סירב לכתוב שירים ללהקות צבאיות למרות שביקשו זאת ממנו מספר פעמים. בנוסף הביע דעתו נגד מלחמות לבנון הראשונה ונגד הכיבוש הישראלי בשטחים, לטענתו. עמדותיו של גפן הביאו לעיתים לביקורת נוקבת נגדו מצד אנשי ציבור ואזרחים, וחלקם אף טענו כי הוא "איננו יהודי". על כך השיב גפן בשירו "מיהו יהודי?". בתוך כך ספג איומים על חייו ואף קריאות להחרמה על יצירותיו. בשנת 1998 התמודד גפן במסגרת המקום השני ברשימת "עוגן" למועצת העיר תל אביב, אך לבסוף הרשימה לא הצליחה להיכנס למועצה.

בעת מלחמת לבנון הראשונה הביע גפן כשהופיע במסגרת שירות המילואים שלו בשנת 1982 מול חיילים בדרום לבנון, יחד עם דויד ברוזה ויהודה עדר. גפן אמנם מיתן את דבריו מול החיילים, אך נדרש לרדת מהבמה לאחר שהפציר בהם לא להיכנס לביירות. לאחר המלחמה היה גפן מהבולטים במתנגדיה, ואף בחר להופיע בעצרת של התנועה השמאל החברתית "שלום עכשיו", בדרישה כי ייחקר הטבח בסברה ושתילה.

בשנת 2018 בעקבות מעצרה של הפעילה הפלסטינית עהד תמימי, כתב עליה גפן שיר קצר, ובו כתב כי היא נולדה למציאות של 50 שנות כיבוש והשפלה, ואף השווה אותה לדוד שסותר לגולית. עוד השווה אותו בשירו לאנה פרנק, ועל כך ספג ביקורת נוקבת. מאוחר יותר באותה השנה הצטלם גפן לרשת החברתית אינסטגרם כשהוא לובש חולצה עליה מופיע הכיתוב באנגלית "כל מה שמחבל מתפוצץ צריך זה חיבוק", דבר שעורר סערה ברחבי האינטרנט ואמצעי התקשורת.

לאחר הפסקה קצרה מעולם הבידור, גפן חזר אל הבמה בשנת 2012 עם מופע חדש בשם "יהונתן גפן - האיחוד". בתחילת שנת 2014, הוא החל להגיש את התכנית "אמרים שהיה פה" בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2017 הגיש תוכנית נוספת בטלוויזיה החינוכית "העולם עצוב אז צוחקים" על תולדות ההומור בארץ.

המוזיקאי יואב גינאי ספד לגפן בשיחה עם חדשות 13: "חלק גדול מאוד מדמותו של הצבר שנולדה איתו הלכה לעולמה. הוא היה איש בועט שלא חשש לומר את דעותיו - גם בשיריו וגם בהופעות ובסאטירה. הוא דיבר על שורשיו בנהלל ועל דרכו בצנחנים, וגם על 'החלום ושברו'. זה שהוא נפרד מאיתנו דווקא עכשיו זה מאוד סמלי".