"ראיתי ילד פגוע": שמרית אור על בעלה הלום הקרב - שנפטר החודש

במשך שנים הייתה מזוהה הפזמונאית שמרית אור כאחת ממחברות פס הקול של הישראליות, עם שירים אהובים כמו "הללויה", "תני לי יד", ו"שיר היונה". אלא שמאחורי פרץ האופטימיות הזה התחבא סיפור מורכב של אישה שבמשך שנים ארוכות התמודדה עם שתיקותיה הארוכות של בעלה, השחקן יוסי וירז'נסקי, הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים, שהלך החודש לעולמו.

שלושה שבועות אחרי ששכלה את בן זוגה, אור עדיין מנסה לעכל את האובדן הפרטי שלה. "השנה הזו הייתה שנה של התקרבות מאוד גדולה. זה היה בבית ואני סעדתי אותו באהבה". בערב יום הזיכרון הזה יפגוש השכול האישי שלה את המילים שכתבה הרבה לפני שידעה להסביר את השתיקות והסיוטים שבן זוגה הביא איתו מהקרבות ברמה הסורית במלחמת יום הכיפורים. לסרט הזה לא היה שם במשך שנים רבות. רק ב-99' אובחן יוסי פוסט טראומטי בעקבות חוויות המלחמה. לא רבים ידעו שמאחורי מי שכתבה שירים כמו "אצלי הכול בסדר", "ולנטינו" וכמובן "הללויה", נחבא גם סיפור שהוא תמצית הישראליות.

הם הכירו בתל אביב ערב המלחמה והפכו מהר מאוד לאחד מעמודי התווך של הבוהמה התל אביבית של שנות ה-70. אלא שאז יוסי נקרא בבהילות לגדוד שריון והחיים מתהפכים. שבעה חודשים עוברים בלי ששמרית ויוסי מתראים. "אני ראיתי בעיניו את הילד הפגוע שבו. יוסי, ואני מניחה שרבים מחבריו, הסתובבו בעולם הזה ולא ידעו מה עובר עליהם. למה חוסר השקט, למה חוסר השינה. שום דבר לא היה מוסבר לו. בגיל 45 הוא ניסה הרואין, באמצע החיים. אני נותרתי כבר כמעט חסרת אונים. החלטתי שאין לי ברירה, אלא לחתוך פה". שמרית ויוסי נפרדים לשנתיים בהן יוסי נסע לכפר גמילה לאמנים בספרד. מאז שהוא חזר, הם לא נפרדו עד לרגע שהוא נפטר.

בצל ההתמודדות בבית התרחקה אור בשנים האחרונות מהחיבוק החם של הקונצנזוס. היא, שכתבה להיטים שמושרים בכל בית, לא מהססת היום להשמיע את קולה בהפגנות על דמותה הדמוקרטית של ישראל. "אני לא יכולה לכתוב כלום. שירים שכתבתי, שהם אבני דרך של הזמר העברי לצורך העניין, הם לא שירים שהייתי כותבת היום. מתוך כאב, מתוך איבוד אמון. בשביל שיהיו ימים טובים, גם אנחנו צריכים לקחת בזה חלק. הם לא יקרו לבד".