סמי מיכאל, מגדולי הסופרים בישראל, הלך לעולמו בגיל 97

הסופר סמי מיכאל, אחד מענקי הספרות בישראל, הלך היום (שני) לעולמו בגיל 97. הוא הותיר אחריו הוא הותיר אחיו אישה ושני ילדים. בין יצירותיו המפורסמות ביותר: "חצוצרה בוואדי", "ויקטוריה" ו"חסות". מיכאל נולד ב-1926 בבגדד שבעיראק ככאמל סלאח. עם עלייתו ארצה בשנת 1949, שינה את שמו לסמי מיכאל - ועבר להתגורר בחיפה. מיכאל הרבה לכתוב על העיר בספריו, שתורגמו לשפות רבות וזכו בעשרות פרסים בארץ ובעולם - ואף עובדו לטלוויזיה, לתיאטרון ולקולנוע.

נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "תרומתו של סמי מיכאל לתרבות ולהוויה הישראלית לא תסולא בפז", כתב. "הנער שעלה מעיראק, גישר ותיווך בין נדבכי הזהות השונים שלו, והציב פסיפס נהדר של ישראליות בחלון הראווה שלנו כעם וכמדינה. בין עלייה לשורשיות ישראלית, בין חספוס בוטה לעתים לרכות מלטפת, בין פריפריה למרכז, בין כלל עדות ישראל לבין עצמן ולבין ערביי ישראל והמזרח התיכון – הוא תמיד ידע לפסוע מעדנות, ללקט מכאן ומכאן, ולא לוותר לרגע על עמוד שדרה ערכי, חברתי, רגיש ומלא חיים".

הרצוג הוסיף: "הוא היה ענק שבענקים, זכה לכבוד רב בישראל ובעולם כולו - והותיר אחריו נכסי צאן ברזל שהפכו את ארון הספרים שלנו לעשיר ומרהיב. בה בעת, השיא ערך רב למארג הדעות ותפיסות העולם החברתיות בישראל. תנחומים למשפחתו, אוהביו, ויקיריו. יהי זכרו ברוך".

בספרייה הלאומית כתבו על מיכאל: "הסופר הענק והמבריק שהיה קולו של דור, קולם של עולי ארצות המזרח - הלך לעולמו בגיל 97. מיכאל, שעלה ארצה מעיראק, עבד במשך 30 שנה כעובד השירות ההידרולוגי. את ספרו הראשון כתב כשהוא נושק לגיל 50, אז פרסם את הרומן הראשון שלו, 'שווים ושווים יותר', שעוסק בחיי העולים החדשים של שנות ה-50 בישראל במעברות, ובאפליה העדתית ממנה סבלו העולים מארצות האסלאם. 'חצוצרה בוואדי' הוא ספרו המפורסם ביותר, ומכר למעלה ממאה אלף עותקים. על הרומן 'ויקטוריה' אמר בזמנו נתן זך כי 'מדובר ברומן הטוב ביותר, שבמרכזו עלילת חיי אישה, שנכתב בשפה העברית'".

עוד כתבו בספרייה הלאומית על סגנון הכתיבה המיוחד של הסופר: "הוא העיד על עצמו שהוא כותב כל ספר בכתב יד, מראשיתו ועד סופו, ואז זורק את כתב היד וכותב את הספר מחדש. הוא סיפר שהוא כותב ברצף '400, 500 דפים, זורק - ומתחיל מהתחלה. את הרומן 'שווים ושווים יותר' זרקתי פעמיים. הרומן 'חצוצרה בוואדי' הוא הגרסה השנייה שכתבתי. ברומן שאני עוסק בו עכשיו, אני כותב כבר את הגרסה השמינית. אני כותב אותו זה עשרים שנה. הכתיבה יכולה להימשך שנתיים-שלוש, ואז אני זורק. אני לא חייב לספק דבר לאף אחד, ולכן בין ספר לספר מתמשכת לפעמים הפסקה של שש או שבע שנים'".

שר התרבות והספורט מיקי זוהר נפרד גם הוא מענק התרבות שהלך לעולמו: "איש של מילים ודעת שחי חיים ארוכים ומלאים, שפעל ללא לאות למען צדק, שוויון וערכים חברתיים. התרבות והספרות הישראלית נהנו והתפארו מעבודתו. מורשתו, הישגיו החברתיים ויצירותיו, ימשיכו לפאר את הספרות הישראלית ויישמרו לעד בספר החיים של התרבות הישראלית, יצירות המנצחות את מבחן הזמן".

יו"ר מרצ לשעבר זהבה גלאון ספדה למיכאל בפוסט בחשבון הפייסבוק שלה: "הוא היה גם פעיל פוליטי ובעיקר סופר נפלא שידע לראות גם את מה שהישראלים התעקשו להחמיץ. אבל לפני הכל - היה מי שהאנושיות בו עלתה על גדותיה ונשפכה לצדדים. כל מי שפגש אותו לא יכול היה לפספס את זה. היה שלום סמי, תודה על היותך".

בריאיון שנערך איתו בשנים האחרונות בתחנת הרדיו "כאן תרבות" סיפר מיכאל: "אני יציר של המאה ה-20 יותר מאשר של המאה ה-21, והיו בה שתי מלחמות עולם ושואה, מלחמות שעמים שלמים כמעט נמחקו בהן. ואנחנו, העם היהודי, שילמנו את המחיר הכבד ביותר. בגלל אותם הגבולות שדיברתי עליהם שליש מעמנו נכחד".

עלילת ספרו "חצוצרה בוואדי" מתרחשת בוואדי ניסנס שבחיפה, שם התגורר מיכאל בשנות ה-50. ב-2002 הוקם בשכונה ביוזמת "בית הגפן -מרכז ערבי-יהודי" מסלול ספרותי בשם "דרך סמי מיכאל – האדם הוא הנזר", כשלאורך המסלול תלויים טקסטים ספרותיים מיצירותיו של מיכאל בעברית ובתרגום לערבית. מעמותת סמי מיכאל נמסר: "ברבים מהרומנים של מיכאל מככבת העיר חיפה - עיר מעורבת, המשמשת כדגם לקיום משותף בין הקהילות היהודית והערבית".