צלילים מכוונים: השירים שעשו את הקריירה של יצחק קלפטר

יש להקות של שיר אחד, ויש מוזיקאים שהוציאו כמה וכמה שירים טובים, אבל יצחק קלפטר שהלך לעולמו אמש (חמישי) בגיל 72 היה אחראי לכל כך הרבה שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל - והלחין מנגינות שאין ישראלי שלא יודע לזמזם.

הוא נולד בחיפה בשנת 1950 וגדל בתל אביב. כשהיה בן 15 הקים יחד עם מיקי גבריאלוב, חיים רומנו ועמי טרייבטש את להקת "הצ'רצ'ילים", שנקראה על שם הכינוי שדבק בו מאז ילדותו. הלהקה, שהייתה מהראשונות בסצנת להקות הקצב של שנות השישים, ניגנה שירים באנגלית שסגנונם נע באזורי הרוק הפסיכדלי, והופיעה בעיקר במועדוני הלילה של רמלה ודרום תל אביב.

בעקבות שירותו הצבאי, קלפטר עזב את הלהקה עוד לפני שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, ובהמשך ניגן בלהקת הקצב "הסגנונות". הוא אמנם לא הספיק להקליט עם הצ'רצ'ילים את שיריהם ולהופיע עמם מעבר לים, וגם לא היה שם כשהלהקה הפכה להרכב הליווי של אריק איינשטיין (עמו ישתף פעולה בהמשך), אך הוא זה שייסד יחד עם הלהקה ז'אנר חדש במוזיקה הישראלית, רגע לפני שהוא הופך ליוצר מוביל בעצמו.

רבים בעולם התרבות הספידו את קלפטר ביממה האחרונה, וחלקו כבוד לאחד הגיטריסטים הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית. הדרך שהוא עשה מהמועדונים הרועשים של רמלה ועד ללב המיינסטרים הישראלי הייתה רצופה בשירים שכתב לעצמו, להרכבים בהם היה חבר, וגם לאחרים - ורבים מהם הפכו ללהיטים. בחרנו עשרה שירים שהיוו את סימני הדרך בקריירה הארוכה שלו, בסדר כרונולוגי - מימי אחרית הימים, דרך כוורת והעבודה עם אריק איינשטיין, ועד אלבומי הסולו.

העץ הוא גבוה (1972)

השיר הראשון ברשימה הוא גם היחיד שקלפטר לא היה מעורב ביצירתו, כמו כל השירים באלבום היחיד של ההרכב "אחרית הימים" שהקים המתופף זהר לוי ב-1971, ובו ניגן קלפטר גיטרה לצידם של גבי שושן, אלי מגן ומירי אלוני.

לוי הלחין את כל שירי האלבום למילותיהם של משוררים שונים, אך קלפטר בלט שם כגיטריסט שניגן את כמה מקטעי הסולו הזכורים ביותר במוזיקה הישראלית, בין היתר בשירים "תחת עץ האקליפטוס" ו"פתחי לי את הדלת", אך הסולו שנכנס לפנתיאון הוא זה שקלפטר מנגן בשיר "העץ הוא גבוה" שכתב חנוך לוין. דקה ו-42 שניות לתוך השיר פותח קלפטר מבערים ומנגן את הקטע שנבחר ל"סולו הגיטרה הטוב בכל הזמנים", בתחרות שהתקיימה בעיתון "העיר" בשנות התשעים.

יו יה (1973)

בשנת 1973 הצטרף קלפטר ללהקת "כוורת", לצידם של דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק, יוני רכטר ומאיר פנינגשטיין. את רוב שירי אלבום הבכורה של ההרכב, "סיפורי פוגי", כתב והלחין סנדרסון, אך את השיר האחרון באלבום, שהפך לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה והמזוהים ביותר עמה, הוא כתב יחד עם אולארצ'יק - והלחין יחד עם קלפטר.

שיר הטמבל (1975)

באלבום השלישי של "כוורת", "צפוף באוזן", כבר היה קלפטר שותף לקרדיט על הלחן בשני שירים יחד עם סנדרסון ובשיר אחד יחד עם שמיר, וכן נכלל באלבום השיר הראשון בקריירה של קלפטר שבו הוא היה חתום לבדו על הלחן - ולראשונה גם שר בקולו. "שיר הטמבל" זכה ללחן של קלפטר שסיפר בצורה מוזיקלית מופלאה את הטקסט שכתבו כל חברי ההרכב יחד, ולא היה מתאים מקלפטר לשיר אותו.

שיר אהבה בדואי (1977)

הפירוק של "כוורת" בשנת 1976 הכניס את קלפטר לקשיים כלכליים, והוא איבד את ביתו. בדיוק אז הוא קיבל הצעה מיהונתן גפן להשתתף במופע "שיחות סלון", ולמופע הזה הלחין קלפטר למילים של איציק ויינגרטן את אחד השירים שהפכו להיות מהמזוהים עמו ביותר, אותו הוא שר תחילה בעצמו יחד עם הזמרת יעל לוי. אחרי כמאה הופעות עזב קלפטר בסוף 1977, והחליף אותו דייויד ברוזה שביצע עם לוי את השיר.

אני אוהב (1978)

ב-1978 הלחין קלפטר את "בואי נישאר" ו"חשבון פשוט" לאלבום הסולו הראשון של גידי גוב, ובאותה שנה הלחין את השיר "אני אוהב", אותו ביצעו גוב, ברוזה, יוני רכטר ויהודית רביץ במופע המצליח "הכבש השישה עשר" המבוסס על ספר הילדים של יהונתן גפן.

צליל מכוון (1979)

בשנת 1979 ייסד קלפטר את שלישיית "צליל מכוון" יחד עם שם טוב לוי ושלמה יידוב, ובאלבום היחיד של ההרכב נכלל הלחן של קלפטר ל"לוקח ת'זמן" שכתב יהונתן גפן, וכן ביצוע מחודש ל"שיר אהבה בדואי", אך השיר המזוהה ביותר עם ההרכב, וכנראה גם עם קלפטר עצמו, הוא שיר הנושא של האלבום שהפך גם לשם ההרכב - והיה ללהיט הראשון שקלפטר לא רק הלחין אלא גם כתב את מילותיו.

האהבה שלי היא לא האהבה שלו (1981)

בתחילת שנות ה-80 פנה קלפטר לקריירת סולו, ובסוף 1980 הוציא תקליט שדרים עם שני שירים אותם כתב והלחין. בתחילת 1981 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, שזכה בפשטות לשם "יצחק". האלבום כלל את הלהיט "נפגשנו", ובלט בו במיוחד גם השיר הפותח, "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", שהפך גם הוא לאחד המזוהים עמו ביותר.

יושב על הגדר (1982)

עם אריק איינשטיין שיתף קלפטר פעולה לראשונה ב-1972, כשעיבד וניגן גיטרה בשיר "כמה טוב שבאת הביתה" שהופיע באלבומו של איינשטיין "יסמין". לאחר פירוק "כוורת" השתתף קלפטר ב-1976 בהקלטות אלבומם של איינשטיין ויוני רכטר "האהבה פנים רבות לה", יחד עם יוצאי כוורת נוספים, אולארצ'יק ופנינגשטיין, אך שיתוף הפעולה המשמעותי שלו עם איינשטיין החל בתחילת שנות השמונים.

איינשטיין, שנהג לחלוק את הקרדיט על אלבומיו עם המוזיקאי איתו הוא עבד, כבר הוציא אלבומים משותפים עם שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יוני רכטר ואבנר קנר, ובשנת 1982 יצא אלבומו הראשון במשותף עם קלפטר, שהלחין את כל שירי האלבום. רוב השירים הולחנו למילותיהם של נתן אלתרמן ואברהם חלפי, אך את שיר הנושא, שהפך ללהיט הגדול ביותר מתוך האלבום, הלחין קלפטר למילותיו של איינשטיין עצמו.

שביר (1983)

כעבור שנה הוציאו איינשטיין וקלפטר את אלבומם המשותף השני, וגם בו הלחין קלפטר את כל השירים, אך הפעם איינשטיין כתב את כל המילים, והיה זה אלבומו היחיד בו כתב לבדו את כל הטקסטים. האלבום הגיע בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר איינשטיין, ולאחר שהפסיק להופיע, ושיר הנושא מתאר במדויק את התחושות שמעביר האלבום כולו.

דמיון חופשי (1988)

אלבום הסולו השלישי של קלפטר, "מחזיק מעמד", יצא בשנת 1988, והשיר שפתח אותו הפך, וכן, נגיד את זה שוב - לאחר השירים המזוהים עמו ביותר. כן, היו לו הרבה כאלה. "אני מרשה לעצמי, עם קצת דמיון חופשי, את שנינו ביחד, את אני", כתב קלפטר, וגם הלחין כמובן, "אבל את לא איתי, זה רק בראשי, שנינו ביחד, דמיון חופשי".

בחרנו רק עשרה שירים, ולא דיברנו בכלל על "ככה היא באמצע", וגם לא על "אי ירוק בים" ו"בלדה לנאיבית" שקלפטר הלחין ליעל לוי, או על "אם אתה בסביבה" ("העיירה שלי") שהלחין לאריק סיני. הסתפקנו רק בעשרה שירים, עשרה ציוני דרך בקריירה המלאה והעשירה של "צ'רצ'יל", שנאבק במשך יותר מעשור במחלת ריאות כרונית - עד שגופו נכנע ועזב את העולם הזה כשהוא משאיר לנו רק את המוזיקה.