אחרי שני עשורים של טיפשות וחברות: האם יש הצדקה לסרט החדש של ג'קאס?
כשהם מלווים במשתתפים חדשים, החבר'ה המקוריים של ג'קאס מצליחים לענות על כל הדרישות והציפיות של אלו שצפו בסרט הראשון בשנת 2000, אז הזדהו עם הלעג לגבריות, צחקו על ההצגה הפאלית המוגזמת ועל הפעלולים המסוכנים שרקמו בחברות חוצת מסך, והמירו את הכאב הפיזי לקול מהדהד של צחוק לא מידתי
החבורה המופלאה שקוראת לעצמה "ג'קאס" חזרה השנה בסרט חדש, יותר משני עשורים אחרי שעלתה לראשונה לאוויר והעניקה לעולם תיעוד של טיפשות חסרת גבולות ואפילו חסרת טעם, וחברות קסומה שמתקיימת גם מחוץ לגבולות המסך. וכמו בכל סרט אחר של ג'קאס, החבר'ה עושים בתורם דברים דפוקים ומסוכנים, כשבמקביל יתר החבורה עומדת בצד, מתפקעת מצחוק ובאופן מפתיע תומכת ומעודדת את הפעלולן לקחת את מעשיו צעד אחד קדימה.
הגדולה בסרט החדש, "ג'קאס לנצח", בדומה לסרטים הקודמים, באה לידי ביטוי בצחוק המופרע - למשל גם אחרי שמתאגרף מקצועני במשקל כבד משחרר את אחד האגרופים החזקים שלו לאזור הרגיש. כלומר, הצחוק הרם לא נעלם בשום תעלול, אדרבא, הקול המהדהד שנשמע מחברי ג'קאס מוכיח שהמשמעת שליוותה את הסדרה שמרה על עצמה גם אחרי שני עשורים, כאשר אף אחד מהשחקנים לא באמת איבד את חוש ההומור שלו.
אז מה מצפה לכם בסרט החדש? דובים, דבורים, מן הסתם שוורים, עכבישים ואפילו "בוטוקס עקרבים" והרבה איברי מין - דבר לא מוזר במיוחד לג'קאס, הרי מי שמכיר יודע שהזהות הגברית הכמעט מוחלטת של השחקנים בתוכנית הפכה לסמל בתרבות הפופולרית ובייחסה להצגת איברי מין - אותו חלק בגוף אותו מקפידה התעשייה לא להראות אפילו בסרטים מאוד חושפניים. גם בסרט החדש, איבר המין הזכרי מקבל במה מכובדת ומוצג כמעט בכל סצנה, אבל לא בדיוק במובן המצ'ואיסטי, אלא יותר כדבר מה שעובר התעללויות שונות ומשונות.
לג'וני נוקסוויל, כריס פונטיוס, סטיב-או, דנג'ר ארן, דייב אינגלנד, פרסטון לייסי וג'ייסון "ווי-מן" אקונה המקוריים, הצטרפו בסרט החדש כמה חברים חדשים שלא הפסיקו להגיד בכל הזדמנות למצלמה כמה שהם לא מאמינים שהם לוקחים חלק בסרט עליו גדלו. כאמור, לחברים הישנים והטובים הצטרפו פעלולן היוטיוב זק הולמס, הקומיקאית רייצ'ל וולפסון, השחקן אריק מנקה, ג'ספר ואביו "Dark Shark" והגולש המקצועני שון "פופיס" מק'לנרי. התלהבותם של החדשים העניקה לסרט כוח ודרייב חזקים יותר בכל הקשור לביצוע תעלולים שוברי עצמות וחובטי בטן.
הסרט הנוכחי והאחרון בסדרת ג'קאס עד כה, הופך את הגבריות החבוטה למשהו גרוטסקי, ומייצר סאטירה נהדרת על הפאלוס הגברי, שכאמור מופיע לא מעט בקומדיה הומואירוטית כמו זו. ההרס של הפאלוס בסרט הוא לא רק מעשי אלא גם מילולי, בעיקר סמלי, דבר שהופך את הגבריות למעניינת יותר ממה שהיא. לצד זאת, אני מקווה שהם קבעו תור מבעוד מועד לאורולוג הכי טוב בעיר, כי הם בהחלט זקוקים לאחד.
המהות של הסרט מסתכמת ביכולת של השחקנים והפעלולנים להתעלות מעל המכות היבשות שעל גופם לצורך השגת פורקן וסוג של נירוונה - שמלווה בעיקר בצחוק ובמעט מאוד בכי. הסרט מצטיין בפנייתו לקהל, שכן הצופה יכול להגיע לאותו קתרזיס באמצעות הצחוק, ופחות דרך ההזדהות עם כאבם של אלו שבחרו להביא אותו על עצמם. הכאב הוא סובייקטיבי וזמני, אך הצחוק שהוא מעורר בהחלט אובייקטיבי, והחברות הקסומה ביניהם ללא ספק נצחית.
לסיכום, ג'קאס החדש מספק את הסחורה. קשה לדרג סרט כזה בסולם סטנדרטי בין 1 ל-10, שכן סף הכאב של הח'ברה הרבה יותר גבוה מהממוצע, לכן כל מה שנותר הוא רק להמליץ על סרט אידיוטי, נטול מוסר השכל ומצחיק בטירוף שעונה על הגעגוע של כל אלו שצפו בו לראשונה כשעלה באוקטובר של שנת 2000. ובאשר לדור הצעיר יותר? גם הם מבינים שלהתבדח על חשבון הגוף זה בו זמנית לא נעים וגם מצחיק - וזה מספיק בשביל להנות מהסרט.
תזכורת: הפעלולים בסרט בוצעו על ידי אנשי מקצוע, אז למען ביטחונכם האישי ולמען הביטחון של הסובבים אתכם, אל תנסו בשום אופן לבצע את הפעלולים שמופעים בסרט.