"שפה של העם": כוכבי חגיגה בסנוקר על הסרט שהפך ללהיט על-זמני

בסרטי הבורקס יש משהו שמעביר את המעריצים על דעתם: רק תזרקו להם שם של סרט והם כבר ידקלמו את כולו מילה במילה, כולל המבטאים. לכבוד יום הולדת 45 ל"חגיגה בסנוקר", יצאנו למסע נוסטלגי לשנים התמימות והקורעות מצחוק של הקולנוע הישראלי.

"אם בספר השיאים של גינס הייתה קטגוריה של 'מהו הסרט שראו אותו יותר מ-50 פעם', ולא משנה אם זה סרט ישראלי או בין-לאומי, 'חגיגה בסנוקר' היה לוקח מקום ראשון", הצהיר אחד מכוכבי הסרט, יהודה בארקן. "הייתה אווירה של קייטנה. בכל בוקר זאביק חשב מה הוא עושה לי ובכל בוקר אני חשבתי מה הקונטרה שאני מחזיר לו". זאב רווח הוסיף: "הסרט הזה היה סרט של שמחה. היה שעשוע, היה מפגש חברים. זה שיש מצלמה ובמאי זה משני".

חן פרוט, שחקן ותסריטאי שנמנה על מעריצי הסדרה, ניסה להסביר את סוד ההצלחה: "זה עממי, זה משפטים מאוד בנאליים של אז לפחות, שום דבר לא מסובך מדי". השחקן פיני לוי הצטרף: "כאילו אתה רואה טקסט בשכונה שלך, אין פה פילוסופיה, שפה של העם". "אנחנו 45 שנה אחרי צאתו של הסרט והבן שלי מדקלם את הסרט", הוסיף השחקן גילי מיילי. למרות ההצלחה בקופות, הסרטים נקטלו על ידי המבקרים שהתלוננו על הרמה הקולנועית הירודה והצגתן הנלעגת של הדמויות. "העניין הזה של הביקורת אף פעם לא הטריד אותי", אמר רווח. "אנחנו באנו מתוך שמחה, לספר משהו, וסיפרנו את השכונה".

לקראת סוף שנות ה-70 החל ז'אנר הבורקס לדעוך. הטלוויזיה והווידיאו שנכנסו בסערה לסלון שלנו הביאו לשקיעתו של הקולנוע העממי ובכל זאת, סרטי הבורקס של פעם לא הולכים בינתיים לשום מקום. "העובדה היא שדור רביעי כבר גדל עליהם", אמר בארקן. "ילדים בני 12-11, למשל, החברים של הנכדים שלי, הם מצטטים את זה ואני בא ואומר, 'חבר'ה, אני לא זוכר'. אתה מרגיש כמו אידיוט שילד בן 12 מצטט לך את מה שאתה עשית לפני 45 שנה".