הלך לעולמו הסופר והמשורר יהודה אטלס, מחבר "והילד הזה הוא אני"
אטלס, שיצירותיו הפכו לנכסי צאן ברזל בספרות הישראלית, הלך לעולמו בגיל 89. הוא היה גם עיתונאי, עורך ומתרגם מוערך, ובשנותיו המאוחרות הקדיש את פועלו למאבק למען נוער בסיכון. משפחתו: "יודה היה עד רגעיו האחרונים ילד נצחי. בחייו עשה ופעל למען אנשים מתוך רגש ורצון לעזור"
הסופר, המשורר, המתרגם והעיתונאי יהודה אטלס הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 89. אטלס, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס מפעל חיים לספרות ילדים, חיבר את הספר "והילד הזה הוא אני", שהפך לאבן דרך בתרבות הישראלית. הוא הותיר אחריו את רעייתו ושלושת ילדיו.
אטלס נולד במושב עין עירון בפברואר 1937 להוריו אסתר ויצחק, שעסקו בחקלאות. הוא התחנך בכרכור ובחדרה, שירת בחטיבת גולני, ובהמשך היה חבר קיבוץ מזרע והדריך בבתי ספר חקלאיים. לאחר לימודי מזרחנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, פנה לעולם העיתונות: הוא ערך את כתב העת "במחנה גדנ"ע", ושימש במשך שנים כסגן עורך מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", שם גם פרסם לאורך שמונה שנים את המדור המוערך "ילד גדול".
הפריצה הגדולה שלו הגיעה בשנת 1977 עם צאת ספרו "והילד הזה הוא אני", שהציג שירי ילדים קצרים הלוכדים את העולם מנקודת מבטו הישירה והכנה של הילד. הספר זכה בפרס זאב והוביל למהפכה של ממש בז'אנר. לימים סיפר אטלס: "כשיצא 'והילד הזה הוא אני', הוא נכנס לנישה ריקה. לא היו שירים כאלה, וזה המזל שלי. ברגע שהוא יצא, כולם החליטו שרק ככה כותבים לילדים". הספר אף עובד ב-1979 לאלבום מוזיקלי מצליח בלחניו של אבנר קנר ובביצועם של דויד ברוזה, מזי כהן, אפי בן ישראל, יואל לרנר ואטלס עצמו.
ההצלחה הולידה ספרי המשך אהובים, בהם "גם הילד הזה הוא אני", "ורק אני לא", "אני רוצה שפתאום" ו"הילדה שאני אוהב". על תפיסתו הספרותית אמר בעבר: "כל אדם בתוך הראש שלו הוא ילד. כשאתה אומר 'אני' אתה מתכוון ל'אני' הילד. כל מה שאני כותב על ילדים נכון גם למבוגרים".
לצד יצירתו המקורית, אטלס היה חוקר בולט של ספרות ילדים והוציא ב-2003 את סדרת הטרילוגיה "ילדים גדולים". הוא תרגם עשרות ספרי מופת עולמיים לעברית, עבודה שזיכתה אותו ב-2011 בפרס היצירה למתרגמים, כשהשופטים ציינו את תרגומיו "הרגישים ומלאי החיים". ב-2013 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובפרס סטימצקי, וב-2020 הוענק לו פרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך.
בשנותיו המאוחרות בחר אטלס להתמקד בנושאים חברתיים כואבים. ספרו ה-33, "אני רוצה לדבר איתך!" (2015), שנכתב בעקבות מקרה שחווה בנו, עסק באלימות בין כותלי בית הספר ובכוחה של הידברות. בהמשך התגייס למען ילדים ונוער בסיכון, בעקבות מפגש עם עובדים סוציאליים: "המטרה פה היא לעורר מודעות. שכל מורה, חבר כנסת ואדם שעוסק בחינוך יבין ילדים שהוא לא הבין קודם. השירים האלה מזיזים דברים". פרויקט זה הבשיל ב-2021 לספרו "ילדים של אף אחד", שעסק בהתמודדות עם פגיעות ומצוקה קשה.
ארכיונו האישי של אטלס הופקד בארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.