"אנחנו לא מעניינים אף אחד": עובדי הבמה שנותרו ללא פרנסה

150 אלף איש - זהו מספרם של עובדי עולם התרבות שנותרו בלי עבודה במשבר הקורונה. מזל מלכה, מנהלת הצגה בתיאטרון הקמרי, היא אחת מאותם אנשים שמאחורי הקלעים, אותם אנשים שפועלים בכל ערב כבר עשרות שנים כדי ליצור תרבות ישראלית. "זה חרדות מסוג אחר - הן גם כלכליות, אבל הן גם קיומיות", סיפרה.

מזל חוותה התקף חרדה שהוביל אותה עד לבית החולים. "הרגשתי שאני שוקעת. לא סתם הגעתי למיון. מה יש לי לחפש במיון? אני לא בן אדם חולה", הסבירה מזל שעובדת בתיאטרון 33 שנים. "הרגשתי שהחיים שלי שמתחילים להתפרק לי החיים".

מזל היא בוודאי לא היחידה שחווה חרדה כזאת בתקופה הנוכחית, אלא עוד רבים, אזרחים שלא עובדים ותלויים כל כולם בסיוע של המדינה - סיוע שלא מגיע. מדיניות הממשלה שהותירה אותם מחוץ למשחק והזיגזג בהחלטות גרמו לרבים מן האומנים, שעד לאחרונה שתקו, להבין שאין להם מה להפסיד וממי לפחד.

"איפשהו שם, למעלה, כאילו אנחנו לא מעניינים אף אחד", אמר יוני לביא, מהתאורנים המובילים בישראל. כאמור, כמו מזל ויוני יש עוד עשרות אלפי אנשי סאונד, תאורה, במה, שחקנים ושחקניות שרק מחכים לחזור ולעבוד שוב על הבמה ומאחורי הקלעים.