געגוע לאור הזרקורים: הזמרים מספרים על המשבר ששינה את חייהם

שבועות ארוכים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה הזמרים רוני דלומי, רותם כהן, שמעון בוסקילה וקובי אפללו עלו על הבמה. מאז, הם מנסים להסתגל למציאות החדשה ששינתה את חייהם – ומצפים לרגע שיוכלו לחזור לאור הזרקורים.

"ההופעה האחרונה שלי הייתה ב-15.3, ורגע לפני קיבלנו את ההודעה שבעצם זהו, מפסיקים", שחזרה דלומי. "החלטתי שאני פשוט הולכת ליהנות, להתענג על כל רגע, כי אני לא יודעת מתי נחזור". גם כהן אמר: "בהופעה האחרונה פשוט עליתי לבמה ואמרתי, לא אכפת לי, עכשיו אני אאבד את הקול, אני אאבד את הכול, אני מוכן למות על הבמה הזאת עכשיו".

עוד בחדשות 13:

"לא ימין או שמאל": האחים שעומדים מאחורי מחאת הדגלים השחורים

האיום בהדחה ומחסור בשעות שינה: יפעת שאשא ביטון בריאיון מיוחד

גל החום בדרך: מסלולי טיול ייסגרו; "להימנע מיציאה לשטח פתוח"

"עשיתי פעמיים הופעות על משאית, וברגע שאתה רואה שמשאית עוברת והתושבים ממש רצים למרפסות - פתאום אתה מבין את הגודל של הדבר", סיפר אפללו. "הכי קשה זה לקראת הערב, אשתי ובתי כבר נרדמות ואז אני יושב ומסתכל בסרטונים בפלאפון מפעם, לפני חצי שנה ושנה. הכול נראה לי מציאות כזאת לא הגיונית, כאילו זה בא מעולם מקביל. כמה היה מובן מאליו לפתוח אמפי שוני, כמה היה מובן מאליו להתקהל, לשבת ופשוט לא לפחד. למי עבר בראש נגיפים?".

על השאלה אם הם חושבים על האפשרות של הסבה מקצועית, השיב כהן: "אני מסרב לחשוב ככה. זה לא מקצוע שבחרתי. זה מקצוע שבחר בי ואני לא נוטש ספינה טובעת. אומנות או נמות". בוסקילה הוסיף: "נשרוד את זה, מה לעשות? כמו שכולם שורדים את זה". "יש לי גם פחד כל הזמן, אני זוכר איך לשיר? כי זה שריר, וזה שריר שצריך לעבוד", אמר כהן. דלומי סיכמה: "זה מין רעב כזה שמצטבר ומצטבר ומצטבר, ולעומת אנשים שלא אוכלים, נגיד, וטיפה הקיבה מצטמצמת ואז פחות רעבים - אז אצלי לא".