לאן נעלם הקילר אינסטינקט? מכבי ת"א המגמגמת מארחת את ז'לגיריס

מכבי תל אביב תארח הערב (חמישי) את ז'לגיריס קובנה בניסיון לצאת מהמשבר שבו היא נמצאת. מדובר במפגש בין מועדון עם שאיפות גדולות, שפתח את העונה באופן מקרטע, מול קבוצה צנועה, שנפרדה בקיץ ממאמנה בשנים האחרונות, כוכב העבר של הצהובים, שאראס, ובאופן מפתיע, החלה את העונה ברגל ימין.

הקו האחורי של הליטאים מוכשר וקשוח, והוא אחראי להישגים שרשמו עד כה. הברומטר של הקבוצה הוא מאריוס גריגוניס המקומי, שקולע השנה כמעט 16 נקודות למשחק, באחוזים טובים מכל הטווחים, כולל 27 זריקות מהעונשין, ללא החטאה. הגארד הליטאי מוסיף הרבה גם ביתר הפרמטרים והוא מחזיק בממוצע של 15.7 נקודות מדד.

לעוד כתבות בנושא:

הגנתית יותר, עמוקה פחות: מכבי תל אביב פוגשת את פנרבחצ'ה

תעצור את כדור השלג? מכבי תל אביב תפגוש את חימקי במוסקבה

להתעשת, לפני שיהיה מאוחר מדי: מכבי ת"א פוגשת את אולימפיאקוס

לידו, פותח הרכז תומאס וולקופ האמריקני, שמחלק חמישה אסיסטים בערב, לצד 6.7 נקודות ו-3.4 ריבאונדים. איתם עולה בחמישייה סטיב ואסטוריה, אך עד כה הוא לא מרשים במיוחד. מהספסל יעלו לוקאס לקביצ'יוס, שקולע 9.4 נקודות באחוזים מצוינים מכל הטווחים, מחלק שלושה אסיסטים ומדורג שני בקבוצה בנקודות מדד, ורוקאס יוקובאיטיס בן ה-20, שמקבל הרבה קרדיט השנה ומראה יכולת התקדמות מרשימה עם 7.4 נקודות ושלושה אסיסטים ב-20 הדקות שהוא מקבל בערב, אך נמצא בספק למשחק.

הקו הקדמי של ז'לגיריס פחות עמוק ומסוכן, ואותו יצטרך ספרופולוס לתקוף כדי להישאר בעניינים. נייגל היינס, בעונתו השנייה בקבוצה, הוא הפורוורד הפותח. מדובר בשחקן מגוון, שקולע היטב מכל הטווחים. הוא רושם עד כה כ-10 נקודות בממוצע, לצד חמישה ריבאונדים.

הסנטר הפותח הוא ג'ופרי לוברן, שהגיע השנה מפנרבחצ'ה. עד כה הוא קולע כ-10 נקודות לערב, אליהן הוא מוסיף חמישה כדורים חוזרים. מדובר בשחקן שיכול לשים גוף בצבע, אך מתקשה לקבל כדור בתנועה ומרבה יחסית לאבד. לוברן הוא מאצ'אפ סביר בהחלט לז'יז'יץ', שמתקשה לא מעט בהגנה מול יריביו. מהספסל עולים פאוליוס יאנוקונאס, שחקן גבוה, אך כזה שקלויארו בהחלט יכול לשתק, ומרטינס גבן, שלא נחשב שחקן מסוכן במיוחד, והצהובים בהחלט אמורים להסתדר איתו.

על הנייר, גם אם האנטר ייעדר הערב, אלופת ישראל אמורה לנצח. אולם, הטבלה לא משקרת ולצהובים לא יהיה קל לסיים עם ידם על העליונה, השאלה היא רק מדוע זה המצב. בניתוח סטטיסטי פשוט, לא ברור מה גורם למכבי לכישלונות השנה. היא עדיין הריבאונדרית והחוטפת הטובה במפעל. אחוזי הקליעה משלוש אומנם ירדו קצת, אבל בקליעה לטווח שתי נקודות ובזריקות העונשין חל דווקא שיפור.

כשמנתחים את התוצאות, רואים שארבעה מחמשת ההפסדים של הצהובים היו במשחקים שנגמרו בהפרש של ארבע נקודות ומטה. כלומר, עם יכולת טובה יותר בדקת הסיום, המצב שלהם היה טוב בהרבה. מכאן, ששורש הבעיה הוא ביכולת לסיים משחקים. בעונה שעברה למשל, הפסידה מכבי בארבעת המשחקים הראשונים שנגמרו בהפרש חמש נקודות ומטה. אולם, לקראת סוף העונה (שנקטעה) היא ניצחה בחמישה משחקים רצופים (!) בהפרש של שלוש ומטה, מה שתרם להרגשה שהיא יכולה לרוץ עד הסוף.

קשה לשים את האצבע על היכולות שדרושות כדי לנצח במשחקים צמודים. מן הסתם, קבוצות עם קהל גדול מושפעות לרעה יותר מאחרות בהיעדר אוהדים במשחקי בית. אולם, זו לא הסיבה היחידה לחוסר היכולת להכריע משחקים. ברור לכול שנחישות וקשיחות הן תכונות אופי מחייבות בדקות הסיום, ופה נראה שמכבי נופלת השנה פעם אחר פעם. הצהובים חסרים שחקנים עם "קילר אינסטינקט", בראשם זוסמן וג'ונדי הפצועים, אך גם בלאק ואייסי שעזבו בקיץ נמצאים ברשימה זו. יותר משספרופולוס זקוק לחיזוק בעמדה כלשהי, הוא חייב שחקן שלא רואה בעיניים. הבעיה היא, שאם הוא יחכה עד שהישראלים שלו יחזרו - לא בטוח שיישאר להם על מה להילחם. עד שזה יקרה, לכל הפחות, המאמן היווני חייב להחדיר בשחקניו רוח לחימה, שכל כך חסרה להם עד כה.