כיפת ברזל: כך הפכה הכיפה לפריט חובה אצל עצורים בבתי המשפט

הפער שבין סרטוני המין שעברו כמו אש בשדה קוצים בכול המדינה, שבהם נראים הצעירים שנחשדו באונס בקפריסין עם הצעירה הבריטית - לבין הצילומים של אותם צעירים בבית המשפט או בשובם לארץ, בלט בגלל פריט חובה שמלווה זה שנים עצורים ישראלים רבים בשעתם הקשה - הכיפה.

נשאלת השאלה איך הפכה הכיפה שאותה חובשים גברים דתיים לפריט חובה לחשודים או עבריינים מורשעים שלא בהכרח חבשו אותה לפני מעצרם, והאם אין במעשה שלהם זילות של הכיפה?

"אנחנו מכנים אותם באיזה סוג של מרכאות 'אלו עם הכיפות הלבנות'", אומר חיים פנחס – לשעבר ראש מחלק בילוש בימ"ר תל אביב. "אלו אנשים שביום יום לא הולכים עם כיפות וכאשר הם מגיעים לבתי מעצר הכיפות מופיעות, וכולם הופכים חסודים ודתיים".

רשימת חובשי הכיפה החדשים בקרב כוכבי עולם הפשע ארוכה. נמצאים בה בין היתר שלום דומראני, איציק אברג'יל ודרור אלפרון. "עוד כשאני הייתי כתב פלילים צעיר, לפני 40 שנה" נזכר בוקי נאה, עיתונאי, "אני זוכר את כל הפושעים הגדולים שעשו דברים נוראיים עולים לבית המשפט עם הכיפה על הראש".

גברים רבים בציבור הדתי שחובשים כיפה בשל אמונתם, סולדים מן המנהג שאימצו לעצמם חשודים ומורשעים בפלילים - לעטות על עצמם מראה דתי ברגע תפיסתם על ידי רשויות החוק. הם רואים בכך מעשה ציני שפוגע בכיפה.  "התחושה מתגלמת בשתי מילים, חילול השם", אומר ג'קי לוי, אומן סיפור ואיש תקשורת. "אני מתכווץ ממבוכה ומשאט נפש כשאני רואה את זה".

ומנגד, יש גם מי שמבינים את הפנייה הזו לבורא עולם בשעת מצוקה. "זה קורה לכל פושע שעושה משהו רע", אומר נאה. "אני דיברתי עם מאות פושעים בחיים שלי, שאמרו שכשמגיע רגע האמת והם בתא המעצר לבד בלילה. הם מדברים עם אלוהים".

השופטים מצידם טוענים כי אין כל קשר בין מראהו של אדם ומה שיש או אין לו על הראש לבין ההחלטה המתקבלת באולם המשפט. "אין שום משמעות לעובדה שאדם חובש כיפה. להיפך, אני תמיד צחקתי כאשר אנשים היו שמים כיפה מקרטון", מספר השופט בדימוס הרן פיינשטיין, מרצה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. "כמו שיש בכותל כדי לעשות עלי רושם. ואז מגיעים לדלת של בית המשפט, אני יושב למעלה, אני רואה את הכול. ואני רואה את הנאשם או מי שלא יהיה מחזיקה את הכיפה ביד ומחפש באיזה צד יש מזוזה. לא עלי, ואני מניח שעל אף שופט אחר, זה לא עובד".