החנינה, הדיל והתנאים: מה רוצה נתניהו - ומה יעשה הרצוג?
הבקשה שהגיש נתניהו להרצוג מבהירה היטב מה הוא רוצה - לסיים את ההליך הפלילי ולהישאר על כיסא ראש הממשלה. אך מה יעשה הנשיא? מכיוון שבג"ץ נזהר מאוד מהתערבות בהחלטות של נשיא המדינה, אחריות אדירה מוטלת על כתפיו של הנשיא הרצוג הבן - כשלפתחו בקשת החנינה הרגישה ביותר בתולדות המדינה
הבקשה שהגיש היום (ראשון) ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא המדינה יצחק הרצוג מבהירה היטב מה הוא רוצה - לסיים את ההליך הפלילי ולהישאר על כיסא ראש הממשלה. אין בה הבעת חרטה או הודאה באשמה כפי שנהוג בבקשות חנינה, אך החוק היבש והרזה, לשמחתו של נתניהו, לא מחייב אותו לעשות זאת.
להיפך, ראש הממשלה באמצעות עורך דינו כותב כי הוא "סבור גם עתה כי אם ההליך המשפטי יתנהל עד סופו, הוא יסתיים בזיכוי מלא". יש לו גם "ביקורת רבה על התנהלות רשויות האכיפה" - והוא מפרט את הביקורת הזאת לאורך הבקשה.
טיעון מרכזי בבקשה הוא שחנינה נדרשת כדי לאפשר לראש הממשלה "להקדיש את מלוא זמנו, יכולותיו וכוחותיו על מנת לקדם את ישראל בזמנים קריטיים אלה" - כלומר, פרישה מהחיים הפוליטיים? לא על הפרק בכלל מבחינת נתניהו.
אז מה כן? רמז בוטה אחד מסתתר באמירה הבאה - חנינה תאפשר לראש הממשלה "לפעול לאיחוי הקרע בעם ואף לעסוק בסוגיות נוספות כמו במערכת המשפט ובתקשורת, שהוא מנוע היום מלעסוק בהן". כלומר קשה שלא להבין את התמורה שמציע נתניהו בעסקה הזאת כמיתון המהפכה המשפטית והמהלכים נגד התקשורת החופשית - בתמורה לשחרורו מהמשפט הפלילי המתנהל נגדו.
ומה יעשה הרצוג? סעיף החוק שמעניק לנשיא המדינה את הסמכות להעניק חנינות, הוא רזה במיוחד: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים". עכשיו נשאלת שאלה פשוטה: מיהו עבריין? היום הוזכרה פעמים רבות החנינה שהעניק אביו של הנשיא הרצוג, הנשיא חיים הרצוג, לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300. גם הם לא היו עבריינים במובן המקובל, אבל יש שני הבדלים: ראשית - בעניינם לא הוגש כלל כתב אישום. במקרה של נתניהו אנחנו כבר במשפט שנמשך כחמש שנים. שנית, והחשוב יותר לענייננו, כל מקבלי החנינה בשב"כ סיימו את תפקידם בארגון.
אם אדם לא משלם מחיר כלשהו על מעשיו ובבקשת החנינה שלו הוא אומר שהוא צדיק, מה הופך אותו על פי חוק ל"עבריין"? ואם הוא לא "עבריין", איך אפשר בכלל לתת לו חנינה? להפך, הוא אומר בבקשתו שהפרקליטות והמשטרה הן העברייניות.
התהליך הוא כזה: הבקשה של נתניהו תעבור למחלקת החנינות שבמשרד המשפטים. היא תגבש חוות דעת ותעביר את הבקשה לשר המשפטים, שיעביר אותה בחזרה ליועצת המשפטית של הנשיא. הוא זה שיחליט. יש גם חתימת קיום פורמלית של שר המשפטים, שבמקרה זה לא תהווה בעיה לכאן או לכאן.
מכיוון שבג"ץ נזהר מאוד מהתערבות בהחלטות של נשיא המדינה, אחריות אדירה מוטלת על כתפיו של הנשיא הרצוג הבן - כשלפתחו בקשת החנינה הרגישה ביותר בתולדות המדינה, רגישה יותר אפילו מזו שאביו נתן. נתון מעניין: הרצוג נוהג לומר שהוא גאה באביו על ההחלטה שקיבל בפרשת השב"כ, כיוון שכך מנע מחלוקת בישראל. האם זו תהיה צורת החשיבה שלו גם בעניין בקשת החנינה שמונחת עכשיו לפתחו?