"לא מסוגלת להחלים": א"ק מספרת על הקשר עם א"ח - והסתירות הרבות בעדותו

על אף שאוקראינה נמצאת בתקופת המתנה מותחת במלחמתה נגד רוסיה, אולה קרבצ'נקו מוצאת את השקט דווקא שם, זאת בזמן שבן זוגה לשעבר, אדיר חבני, עובר בין מיקרופון למיקרופון ומרבה להתראיין בתקשורת בה הוא ממשיך להאשים אותה ברצח הנערה תאיר ראדה בשנת 2006. בחלק הראשון של הריאיון היא חשפה את מסכת ההתעללות שחוותה במשך 9 שנים וחצי, עד שאזרה אומץ לעזוב את חבני, אבל אז החל מבחינתה הסיוט החדש, והערב (שני) היא מספרת מה קרה כשהקשר הסתיים.

בזמן שאולה מספרת במשטרה על הזוועות שחוותה מחבני, היא מוצאת שם שוטרות ושוטרים אטומים: "אני מגישה להם את ה-אס.אם.אסים שהוא כתב לי של האיומים. הוא פרסם תמונות עירום שלי ברשת. אני שולחת להם את התדפיסים ואני מספרת על דברים שהבן אדם עשה לי, שאני מפחדת ממנו, שהוא מאיים עליי, הוא עוקב אחריי, הוא היכה אותי, אנס אותי. אני מספרת להם שם דברים והם לא מפנים אותי לשום מקום, לא שואלים 'לאן את הולכת הביתה'".

כעבור זמן מה, חבני מממש את איומיו, תחילה הוא מספר למשטרה שאולה התוודתה בפניו שרצחה את תאיר, וגם מפיץ תמונות עירום שלה. היחס אל אולה במשטרה הוא כאל ספק משוגעת, ספק חשודה ברצח. הטענות על הפגיעות שחוותה נתקלות בזלזול. "לוקח אותי חוקר, אני נכנסת איתו לבד לחדר, הוא פותח את המחשב, שבו צופיעות תמונות העירום שלי על המסך. הוא אומר לי 'אל תסתירי את התמונות, כבר ראיתי הכל'. אני לא חושבת שכך עושים בחקירה על התעללות מינית".

למשטרה לוקח הרבה זמן להבין עם מי יש לה עסק, וחבני לא נראה כמי שמתרגש מהטענות של אולה. "למה פרסת תמונות שלה באתרי האינטרנט", שאל החוקר את חבני שהשיב: "ענייני האישי. לא עניינכם". כשנשאל האם הסכימה לך והאם ביקש את אישורה, חבני אמר: "לא".

על עובדה אחת אין ויכוח ואולה אף הודתה בה במשטרה. לאחר ההתמוטטות שלה, שבאה עליה לאחר עלילותיו של חבני, היא תוקפת בהתקף פסיכוטי באמצעות שבר בקבוק את בן זוגה לשעבר שעזב אותה. מבדיקת המשטרה עולה כי אין כל דמיון בין נסיון אותה תקיפה לאירוע הרצח של ראדה, להפך. בשונה מהתיאור של חבני, על אירוע מתוכנן תוך שימוש בתחפושת בתקיפת ש' (בן זוגה לשעבר), לא היה כל תכנון מראש לתקיפה.

לכאורה, התלונה של חבני הוכנה בקפידה: "הוא לא בחור טיפש. הוא כזה שאוסף פיסות מידע", אמרה קרבצ'נקו על חבני. חכם ככל שיהיה, תפירת העלילה על ידי חבני הייתה מרושלת עד מגוחכת שקשה להבין איך אנשים אינטילגנטיים אימצו אותה. אין כמעט פרט אחד שלא נסתר בגרסאותיו השונות. דוגמה אחת להיא שחבני השאיר בטעות שתי טיוטות במחשבו של הדברים שהוא מתכוון להגיד במשטרה. באחת מהן כתב שאולה היא "עיטרת יד ימינה" - האם חבני שאל את הביטוי מספר שופטים או שאולי שאל את הביטוי מהסרט "רק תאיר יודעת" ששודר על הפרשה בערוץ עשר שלוש שנים קודם לכן.

"כל מי שמסתכל בטיוטות האלה מבין שמדובר בניסיון של אדיר לאנוס קונספירציות מתיק זדורוב לתוך אולה", אמר עו"ד תומר שוורץ המייצג את אולה. "איטרת יד ימין", כלומר שמאלית, כתב א"ח בטיוטות, אבל אולה היא בכלל ימנית. יש לחבני הסבר לכך: "במקור שחונכה באוקראינה לעבוד עם יד ימין, הוא יודעת לשלוט ברמה מעולה בשתי ידיה כולל עבודות עדינות בכתיבה וציור". חבני תיאר את אולה כמי שניסתה להגיע למעיים של הקורבן כדי לשחות בהם, כך תיאר באחת מן הטיוטות שכתב.

"אלה דברים שעלו בסרטים, בקונספירציות, בתקשורת, ככה נבנית הטיוטה", הוסיף שוורץ. מעבר להכל, כל העדות של חבני, כל הסיפור כולו, השערה והממצא הגנטי מתבססים על הטענה שהיא לבשה את בגדיו של חבני. בטיוטה תיאר חבני תחילה כי "לא זוכר איזה בגדים לבשה", וכמה שורות למטה הוא בודה מראשו את הבגדים שלבשה: "אם זכרוני אינו מטעה אותי היא לבשה דגמ"ח וחולצה".

באשר לפיזור הראיות המפלילות, בטיוטה אחת כתב: "כל הציוד למעט הסכין הושרו באקונומיקה למשך כמה ימים ואז הוחבאו בעליית הגג למשך חודש בבית אימה". בטיוטה השנייה נכתב: "הסכין הסתובבה עם הרוצחת עוד כשנה-שנתיים ואז נזרקה בטעות לאשפה". הגרסה השלישית נאמרת בחקירות: "היא נזרקה יחד עם הציוד", ויש גם גרסה רביעית שנאמרה בבית המשפט אך היא אסורה בפרסום. החל משבוע שעבר, יש גם גרסה חמישית: "היא זרקה אותם ברחבי אזור מסוים דרומית לעיר קצרין".

בסרט "צל כבד" של הבמאי עידו הר ובתחקיר של אילה חסון, ששודר בחדשות 13 כבר לפני כשנה וחצי נחשף כי סכין הקומנדו שאותה תיאר חבני, הסכין שבה כביכול ביצעה אולה את הרצח - הוחרמה על ידי המשטרה בחיפוש שגרתי. כשהוטחה בו ההאשמה במשטרה שסיפורו נתפר לא טוב, תיקן חבני ואמר: "אני מדבר על סכין אחרת". לדבריו, אחרי שהסכין הוחרמה על ידי המשטרה, השנים קנו סכין זהה נוספת.

עמדת ההגנה היא חד משמעית: הרצח בוצע באמצעות להב משוננת. כשנשאל מומחה ההגנה ד"ר חן קוגלמן בבית המשפט האם הממצאים מתאימים לאותה סכין קומנדו, הוא השיב: "זאת צריכה להיות סכין שהרווחים של השיניים שלה הם רווחים צפופים. בסכין קומנדו - הרווחים יותר מרוחקים זה מזה".

"ברגע שמבינים שהסכין שאדיר טוען שהיא זו שביצעה את הרצח - לא יכולה הייתה לבצע את הרצח, נגמר הסיפור", טען עו"ד שוורץ. סיפורו של חבני לא התרומם במשך 4 שנים וביהמ"ש העליון פסל אז את בקשת הסנגוריה הציבורית לבחון את הראיות הללו מחדש בביהמ"ש.

לטענתה של אולה, חבני הצליח לסחוף אחריו ואחר סיפורו הרבה אנשים בגלל ה"יוצרים בפריים-טיים טלוויזיה". לדבריה, מאז שודרה הסדרה "צל של אמת" התחילה "התנועה אליי". בסדרה, היוצרים הנגישו את גרסת אדיר חבני בקולו. הסדרה זכתה להצלחה רבה ובציבור, יש יותר ויותר מאמינים כי קרבצ'נקו היא הרוצחת.

אולה, שבעת פרסום הסרט עבדה במפעל מוגן, סיפרה כיצד יוצרי הסדרה ביקשו ממנה שתשיב לטענותיו שהעלו בסדרה: "הם יודעים הוא אנס אותי, התעלל בי ועשה בי דברים מחרידים. הם יודעים שאני התאשפזתי אחרי הדבר הזה, והם אומרים לי 'תעני. תתחילי לדבר עם האנס שלך. אנחנו רוצים שתעני לו'".

במהלך הסדרה, היוצרים נזהרים מלכנות את אולה "רוצחת", אבל בערב אחד נחצו כל הגבולות. לאחר שנמצא ממצא השערה על גופתה של תאיר ראדה, יוצרי "צל של אמת" מתחילים להתפרע, ולהאשים את אולה. כעבור יממה, ברור כי הערך של הממצא הוא שולי ביותר אבל הנזק כבר נעשה. עו"ד ירום הלוי, המייצג את זדורוב, לוקח את זה כמה צעדים קדימה וטען שהיא אחראית לרצח.

אולה אוזרת כוח, ובעזרת האנשים שסביבה, מחליטה בסוף השנה שעברה לתבוע את חבני, עו"ד ירום הלוי ואת יוצאי הסדרה "צל של אמת". במשך תקופה יש שקט, אבל אז נפתח לו "סבב לחימה" חדש מצד הקבוצה שמנסה להוכיח את חפותו של זדורוב וזאת לאור ממצא השערה שהנייה.

באחד הריאיונות שהעניק, עו"ד הלוי מתאר מה קרה בבית המשפט בעדותה של אולה בדלתיים סגורות וייחס לה את הרצח מדברים שאמרה בחקירה הנגדית. "אני לא מצליחה להבין על מה הוא מדבר. אני לא יודעת על מה הוא מדבר", אמרה קרבצ'נקו. "ירום הלוי עוד פעם הוציא את הדיבה. זה נשמע על גבול הפרוניה, כל מה שהוא אומר על הקרטלים והקונספירציות".

כשנשאלה איך לדעתה יסתיים הסיפור, אמרה קרבצ'נקו: "בסופו של דבר, אני אחיה עם המשפחה שלי. יהיה לי טוב. המשאלה שלי היא שאדיר יעמוד לדין ואני אזכה בתביעה. זה פרק שאני חייבת לסגור, העלוקה הזאת חייבת לרדת ממני כבר. אני לא מסוגלת להחלים. איך אני אחלים אם אני רואה אותו בטלוויזיה. אני לא מסוגלת. זה לא רק עניין של החלמה, החברה אמורה לשמור עליך - זה האמא והאבא האחרונים. ה'יש' האחרון שלי זה בתי המשפט. זה האמון שלי מול העולם, עם החברה".