דקה אחר דקה: תחנות מסע הרצח של נאוה אלימלך

אין ילד שגדל בבת ים בתחילת שנות ה-80 שישכח מה עשה והיכן היה באותו יום שבת בצהריים, 20 במארס, 1982, שבו נראתה לאחרונה בחיים הילדה נאוה אלימלך. אתמול, בצעד נדיר וחריג, הוציאה המשטרה מהקבר את חלקי הגופה של נאוה, בעקבות מה שמסתמן כהתפתחות דרמטית בחקירת הרצח האכזרי שלה, שאירע לפני 37 שנה.

בשעה 13:00 בצהריים, אוה אלימלך ירדה במדרגות הבניין שבו התגוררה, פתחה את השער ויצאה לכיוון חברה שלה, טלי, שגרה ברחוב ירושלים - מרחק של 300 מטרים מביתה, ברחוב רמב"ם 15 שבבת ים.

נאוה, ילדה אחראית, השאירה מכתב קצר להוריה, שבו יידעה אותם שהיא הולכת לחברתה. "נא אל תדאגו", כתבה בת ה-11. בדרך לטלי, עברה נאוה בפסאג' ופגשה את אחותה, שסידרה לה את העגיל. אך בפרק הזמן הקצר הזה, שבו היא מתקדמת בין 100 ל-200 מטרים, מישהו חטף אותה.

עוד כתבות בנושא >>

פרופיל החשוד ברצח נאוה אלימלך: כבן 70 ועדיין בחיים

מפקד משטרת בת ים בזמן רצח אלימלך: "לא מאמין שהפרשה תפוענח"

בשל התפתחות משמעותית בחקירה: גופת נאווה אלימלך הוצאה מהקבר

במשך ימים ארוכים אף אחד לא מוצא אותה, כולם מחפשים, אבל שום דבר לא צץ.

עשרה ימים בלבד לאחר ההיעלמות המסתורית של נאוה, עוברי אורח שהגיעו לקו החוף של תל ברוך הבחינו בשקית חשודה שנפלטה מהמים אל החוף. הם הזעיקו את השוטרים ואת אנשי המעבדה לזיהוי פלילי, שלתדהמתם מגלים בתוך השקית ראש של ילדה – שמתאים לתיאור של נאוה אלימלך. הם מצאו בתוך השקית גם עגילים, אותם לקחו לבית המשפחה שאישרה שהם שייכים לנאוה.

במהלך השנים המשטרה חקרה מספר כיוונים. פדופיל שכן, נהג אוטובוס מסתורי וגם פעולת טרור. אך הפיתרון לתעלומה לא נמצא. פריצת הדרך של הימים האחרונים של להב 433 היא כנראה עניין של מדע. DNA שהופק בדרך שבעבר לא ניתן היה להפיקו.

ביחידת להב 433 שבמשטרה הרכיבו פרופיל לחשוד הפוטנציאלי ברצח נאוה. לפי פרופיל המשטרה החשוד אמור להיות תושב המרכז כבן 70, עדיין בחיים, ובעל רקע פלילי. יותר ממאה בלשים, בעיקר סמויים, פועלים במסגרת התיק.

אתמול כאמור אישר בית המשפט למשטרה להוציא מהקבר את גופתה של הילדה נאוה אלימלך לצורך ביצוע פעולות חקירה נוספות, לאחר בחינה מחודשת של תיק החקירה ושל הממצאים שנאספו במהלך השנים בתיק. הוצאת הגופה התבצעה לפני זמן קצר בתיאום עם משפחת המנוחה, והיא הועברה למכון לרפואה משפטית באבו כביר.

פרשת הרצח ומציאת הגופה של אלימלך זעזעו המדינה בתחילת שנות השמונים. אלימלך, שהייתה בת 12 בלבד, יצאה בצהרי ה-20 במארס 1982 מבית הוריה שבבת ים לבית חברתה. היא השאירה פתק להוריה ובו כתבה: "לאמא ואבא ולכל המשפחה. אני הולכת לטייל, אל תדאגו, אני אחזור הביתה. אני אוהבת אתכם מאוד".

לאחר שהתברר כי לא הגיעה לביתה של חברתה, החלו החיפושים אחריה, תחילה על ידי בני משפחתה ובהמשך גם על ידי המשטרה. ביום העשירי לחיפושים מצאו מתעמלים בחוף הים בהרצליה את ראשה של הילדה ארוז בשקית ניילון. חלקי גוף נוספים שלה, גם הם בשקיות, נתגלו סמוך לחוף תל ברוך שבתל אביב. פתולוג שבדק את חלקי הגופה קבע כי הרצח בוצע עוד ביום היעלמותה.

לאחר הרצח, הקימה המשטרה צוות חקירה מיוחד שמנה כ-40 חוקרים ופעל כמה חודשים. החקירה הוגדרה כ"סבוכה במיוחד", כיוון שלא היה בידי החוקרים קצה חוט באשר לזירת הרצח וכלי הרצח. הצוות זימן לחקירה עשרות חשודים ברמות שונות, אך הפרשה לא נפתרה. במסגרת החקירה, נשלחו חלקים מגופתה של הנרצחת למעבדה בלונדון, בניסיון לזהות את הכלי שבו בוצע הרצח. ביוני 1983, הודעה המשטרה כי חקירת הרצח נתקלה במבוי סתום.

לאחר מציאת גופתה של אלימלך, כלבי גישוש משטרתיים שהריחו בגדים שלבשה, הובילו לביתו של תושב בת ים בשם דוד לוי, שם נמצאו תמונות שלה ושל חברותיה שצילם. במקום נערך חיפוש משטרתי אך לא נמצאו ממצאים נוספים. לוי, שהיה מצלם בנות מבית הספר "גורדון" בעירום - הורשע בפדופיליה וריצה עונש מאסר. ב-1998 עצרה המשטרה את עמוס ויהודה שלף כחשודים במעשה, אך שחררה אותם מחוסר ראיות. 

כמו כן, נבדק גם חשד כי הרקע לרצח הוא לאומני. בינואר 1983, נעצר תושב עזה בחשד לביצוע המעשה, אך שוחרר מחוסר ראיות. זמן קצר לאחר מכן, טען הרמטכ"ל דאז רפאל איתן שהמעשה בוצע על רקע לאומני כמבחן כניסה לארגון טרור.