נתניהו ביקש דיון נוסף בעניין מינוי הנציב: "המצב סותר את החוק"

ראש הממשלה בנימין נתניהו והממשלה הגישו היום (שלישי) לבג"ץ בקשה לקיים דיון מיוחד נוסף בפסק הדין בעתירות נגד מינוי נציב שירות המדינה. בבקשה נכתב כי "פסק הדין יצר, יש מאין, מצב משפטי חסר תקדים אשר סותר את החוק". בפסק הדין שניתן לפני כשבועיים, בג"ץ קבע כי ההליך בו בחרה הממשלה למינוי הנציב לא מתנהל בהתאם לחוק. פרסום ראשון: נציבות שירות המדינה צפויה להעמיד לדין משמעתי את המועמד של נתניהו לתפקיד מ"מ הנציב, יהודה כהן, מנכ"ל הרבנות הראשית. לאור זאת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה צפויה לקבוע שכהן לא יכול לכהן בתפקיד אותו מייעד לו נתניהו.

לטענת הממשלה ונתניהו, "דיון נוסף נחוץ לא רק לשם עשיית צדק עם המבקשים כבעלי דין, ודי בכך, כי אם גם לשם שיקום הדמוקרטיה הישראלית אשר במצב בתר-פסק-הדין הינה חלולה, חסרה ולקויה; לשם שיקום שלטון החוק; לשם שיקום האמון הציבורי; ולשם השבת המשפט הציבורי בישראל חזרה לגבולות המשפט".

עוד נכתב כי "עתירה זו לקיום דיון נוסף מבקשת לדון מחדש לא רק באופן שבו הוכרעו השאלות המשפטיות הקונקרטיות כי אם גם בהנחות היסוד שבבסיס פסק הדין. הנחות היסוד של פסק הדין שגויות - ייחוס מוחלט של 'ניטראליות', ומכאן ייחוס ערך חיובי בלבד, למנגנונים בלתי נבחרים ובמקביל ייחוס "פוליטיזציה" במובנה המפלגתי הצר, במקום במובני הזכויות הדמוקרטיות הרחבות, ומכן ייחוס ערך שלילי בלבד, למנגנונים נבחרים".

לסיכום נטען: "מרגע שהונחו יסודות שגויים אלו, אשר הינם שגויים בכל אחד מרכיביהם, ממילא נגזרה המסקנה הרדיקלית לפיה יש לתלוש את הסמכות החוקית למינוי נציב שירות המדינה מידי ממשלת ישראל, על מנת לקדם את הטוב, הניטראלי והמקצועי אל מול הרע, הפוליטי והנגוע בשיקולים זרים".

פסק הדין של בג"ץ נקבע בדעת רוב כי מינוי נציב שירות המדינה מותנה בקביעת מנגנון מינוי קבוע שכולל הליך תחרותי - ולפיכך ההליך שבחרה הממשלה למינוי הנציב הבא אינו כולל ערובות מספקות לשמירה על אופיו העצמאי, הממלכתי והא-פוליטי של התפקיד, או לבחירת המועמד המתאים ביותר מבחינה מקצועית. עוד קבעה דעת הרוב כי אין עוד מקום לפרקטיקה ולפיה הדרג הפוליטי קובע ומשנה כראות עיניו את מנגנון המינוי על פי שיקולים שאינם גלויים לציבור.

בדעת הרוב החזיקו נשיא העליון יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא נעם סולברג. הנשיא עמית הדגיש בפסק דינו כי העובדה שהממשלה מוסמכת למנות את הנציב בפטור ממכרז, אין משמעה כי נתון לה שיקול דעת בלתי-מוגבל או פטור מכללי המשפט המינהלי.

בנסיבות אלו נקבע כי משיבי הממשלה לא הוכיחו שהליך מינוי הנציב נקבע על סמך שיקולים ענייניים בלבד, לא הוכיחו כי החלטות הממשלה התקבלו תוך התעלמות משיקולים ענייניים שונים, וכן כי לא הוצג תהליך סדור של עבודת מטה או בחינת חלופות להליך שנבחר, ומשכך קיומה של תשתית עובדתית מספקת להחלטות מוטל אף הוא בספק - ומכאן שהחלטות הממשלה אינן יכולות לעמוד.