"סתמו לי את הפה, לא מפחדת יותר"

רק השבוע, כשנתיים לאחר האירוע שהתרחש לדבריה מאחורי הקלעים של תיאטרון חיפה,
המתלוננת נגד איבגי שהובילה לפתיחת הפרשה מדברת. הפרס האחרון אותו קיבל איבגי,
לקול תשואות הקהל, קומם אותה במיוחד: "אם יש אנשים שחושבים שמגיע לו פרס,
בפסטיבל בינלאומי בחיפה - שזו העיר שלי - אז אני לא יכולה לשתוק", אמרה בריאיון
בלעדי ששודר הערב (שישי).

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"איפה הרגישות הממסדית? איפה הסובלנות למתלוננות? זה פשוט לא הגיוני שאישה
עושה תהליך כזה, מגישה תלונה במשטרה ועוברת את כל הטראומה מחדש כדי לעצור
את זה, לשים לזה גבול, לנסות לחיות בעולם הזה - וזה מה שעושים לה: נותנים לו פרס.
פרס מגיע לאדם שצריך לכבד אותו ואני לא מכבדת אותו, הוא לא בנאדם מבחינתי", הסבירה.

בריאיון שחזרה את האירוע מבלי להיכנס לפרטים - וגם סיפרה על תחושותיה כלפי השחקן
לפני אותו אירוע: "אני הערכתי אותו. אני חשבתי שזה כבוד לעבוד איתו, ובפעם הראשונה
שהייתה לנו אינטראקציה הוא פגע בי. לא שמעתי עליו שמועות, אם הייתי שומעת לא
הייתי מגיעה למצב הזה, לא הייתי שמה את עצמי עם הבנאדם הזה לבד".

"קשה לי מאוד לדבר על מה שקרה. אני כן יכולה להגיד לך שזה לא אירוע שמשתמע
לשני פנים", הוסיפה. "באותו לילה אני נגעלתי מהגוף שלי, אני הרגשתי שהוא חילל אותי.
התקלחתי שעה וחצי במים רותחים ולא הצלחתי להוריד את הטינופת שלו מהגוף שלי.
הרגשתי שאני טמאה ולא רציתי לחיות. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור דבר כזה".

היא דחתה את השמועות על היכרות מוקדמת: "לא היינו ידידים, לא היינו מכרים - היינו קולגות.
לא ניהלנו שום שיחה מעולם. הוא רק ידע את השם שלי ואני ידעתי מי הוא, כי הוא אדם
מפורסם. לא הייתה לו שום לגיטימציה לעשות את זה מה שהוא עשה. לכן הוא לא אדם מבחינתי".

"פחדתי שאתמוטט נפשית"

המתלוננת מתחה ביקורת לא רק על מעשיו של איבגי, אלא גם על היחס שקיבלה
מהנהלת התיאטרון: "כמה דקות אחרי זה המעסיקים שלי ידעו. יום אחרי זה הייתי
בהנהלת התיאטרון סיפרתי הכל לפרטי פרטים, בוכה ורועדת. אני לא יכולה להסביר
כמה קשה זה היה. כל הזמן חשבתי ללכת להתלונן. כל הזמן חשבתי על זה, כי פחדתי
שהוא עושה את זה לעוד נשים. נשים סיפרו לי שהוא פוגע בהן, הבנתי שיש לי אחריות,
שאני אולי יכולה לעצור את זה, שאני כועסת שמישהי אחרת לא עצרה את זה וזה קרה לי".

"כל כך פחדתי. אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה, אבל באמת פחדתי שיחקרו אותי
ולא אצליח להתמודד עם זה ואתמוטט נפשית", הסבירה. "הוא כל כך מפורסם וכל כך חזק...
מי אני מולו? אני יודעת היום שזה חרדה נטו". בריאיון היא שחזרה כיצד איבגי ניסה
להתנצל בפניה: "הוא הבין שמשהו לא בסדר. הוא פחד שאני אלך למשטרה. הוא פחד שזה
יתפוצץ. גם ה'התנצלות' לא הייתה על המעשה עצמו. הוא מעולם לא לקח אחריות על מה
שעשה, לא הודה במה שעשה. הוא טען שזו הפרשנות שלי – אבל זה לא אירוע שמשתמע
לשני פנים".

לדבריה, "לא הייתי עוברת את כל מה שאני עוברת, לא הייתי הולכת למשטרה לא הייתי
כאן איתך אם זה לא היה אירוע מזעזע, מחריד, שחילל אותי נפשית ופיזית. לא הייתי עושה
את זה". על התנהלות התיאטרון הוסיפה: "הבנתי שטאטאו אותי מתחת לשטיח וסתמו לי
את הפה. לא קרה כלום. הוא עמד על הבמה. אני עברתי להצגות אחרות, וזהו. הוא ממשיך
לעשות את מה שהוא עושה. כששלחו לי הזמנה להצגה החדשה שלו הרגשתי שנכנסה לי
סכין ללב, ששוב התאטרון בוחר אותו ואת הכסף על חשבוני. הבנתי שאני לא מסוגלת
לחזור לשם יותר".

"אמרתי לו הכל בפנים"

מדוע התלוננה לבסוף למשטרה? "המצפון שלי", השיבה. "הבנתי שנשים אחרות לא
יתלוננו למרות שפנו אלי ודיברו איתי וסיפרו לי לא אחת ולא שתיים. הרבה נשים שיתפו
אותי ואמרו לי מה הוא עשה להן. הבנתי שהמעסיקים שלי לא עצרו את זה ואם אני לא
אעצור את זה לא אוכל להמשיך לישון בלילה בשקט".

על העימות במשטרה סיפרה: "לא חשבתי שאסכים לשבת איתו באותו חדר, חשבתי שלא
אוכל להיות מסוגלת. הייתי בחרדות ובפחדים כי באמת פחדתי ממנו, אבל בסופו של דבר
הגעתי לעימות הזה ממקום שחשוב לי להגיד לו מה אני חושבת ומה אני מרגישה ומה הוא
עשה לי, כדי שהוא יבין כמה זה מזעזע ומחריד ואסור, וכמה זה פגע לי בחיים וכמה הוא
פגע בי. אמרתי לו הכל. איך הרגשתי באותו לילה, איך זה השפיע לי על החיים, כמה שאני
מתעבת את המעשים שהוא המשיך לעשות, אחרי שאני התלוננתי בפני המעסיקים שלי".

"שכשנשים באו וסיפרו לי שהן עדיין נפגעות ממנו, אני הרגשתי שזה על הידיים שלי,
שלא עשיתי מספיק, שלא הצלחתי לעצור אותו  - ועד שהוא לא ייקח אחריות על המעשים
שלו, הוא לא בנאדם מבחינתי.  אמרתי לו את זה בפנים", נזכרה. לדבריה, איבגי לא אמר לה
בחזרה שום דבר רלוונטי מבחינתה.

"התיאטרון שלי, המשפחה שלי, הבית שלי נתנה לו לעמוד על הבמה ולהגיד שהוא לא פגע
באף אחד - כשהם יודעים שהוא פגע בי. אני לא אמרתי שלא יתפרנס. לא אמרתי שכל אדם
שהוא חשוד צריך לשבת בבית, אבל יש גבול. אי אפשר להגיד למתלוננות 'לכו תגישו תלונה'
ולתת להן סטירה בפרצוף. זה מה שהרגשתי. צריכה להיות איזושהי רגישות מוסדית, זה לא
הגיוני שזה שוב קורה בחיפה. אני לא משלה את עצמי, אנחנו במדינת ישראל ולצערי...
לא כל עברייני המין נשלחים לכלא בסופו של דבר. פחדתי מהמשטרה, פחדתי ממנו והיום
אני לא מפחדת יותר".

לאמירות הקשות הצטרפה גם פרקליטתה של המתלוננת, עורכת הדין ליאת בהר כהן:
"יש הבדל בין להתפרנס ולבין לתת למישהו פרס. זה שונה. אני חושבת שכאן היה צריך
להיות קו אדום. התחושה של הבגידה החברתית אצל מתלוננות היא קשה מאוד".

ציון אמיר, פרקליטו של איבגי, מסר בתגובה: "מרשי מקפיד להתייחס לטענות המופנות
כלפיו במקום היחידי הראוי לעשות זאת - בחקירה או מול כל גורם מוסמך אחר.
לאיבגי יש הגנה טובה ומוצקה בפני הטענות נגדו".

מתיאטרון חיפה נמסר בתגובה: "התיאטרון פעל ברגישות ובהתאם לחובתו על פי החוק
וכולל בירור מיידי על ידי הממונה למניעת הטרדות מיניות שהסתיים לשביעות רצונה של
העובדת. מאז ובמשך שנתיים תמימות לא הועלתה על ידי העובדת טענה מכל סוג שהוא
כלפי התיאטרון".