מחונכים לשנוא: הסיפור מאחורי הפרובוקציות בנבי סאלח

בואו נדבר על הילדה עאהד תמימי. בעצם, בואו נדבר על חינוך. מאז פרסום הווידאו אתמול מתנהל שיח שמתרכז בשאלה אם ואיך היו צריכים החיילים להגיב. עצם העובדה שישנם מי שחושבים שהחיילים היו צריכים להגיב בצורה אחרת מהאיפוק שבו הגיבו, מפליאה לכשעצמה, שלא לדבר על אלו שאיכשהו מקשרים את פרשת אלאור אזריה לעניין, וטוענים כי החיילים סורסו.
החיילים הללו התנהגו בדיוק כפי שמצופה מחיילים שלא שכחו שהם לא רק חיילים בשטח כבוש, אלא גם בני אדם בעלי ערכים ומוסר, שעומדים מול נערה ואימה המנסות בכל כוחן לייצר וידאו שבו נראה חייל במדים תוקף נערה פלסטינית בפתח ביתה. אני מקווה שברור לכולם שאם אחד החיילים הללו היה מקבל החלטה אחרת, מה שהיה מופץ לעולם הוא החייל שמכה בילדה ולא פריים אחד מרצף האירועים שהוביל לכך.
רצף האירועים, ללא צל של ספק, מזעזע כפי שהוא. אין לי ספק שילד שחי תחת כיבוש, ילד שרואה חיילים ברחובות על בסיס יומיומי, לא גדל לילדות נורמלית. אף ילד לא אמור לגדול בצורה הזאת. הכיבוש בשטחים מוכיח לנו בכל פעם מחדש שהסטטוס קוו, הוא סטטוס של הפסד. פעם ישראלי ופעם פלסטיני.
אבל כשאני מסתכלת על הנערה הזאת, אני לא יכולה שלא לכעוס על האמא שמצלמת ומדרבנת אותה ועל האבא ששולח אותה להתעמת עם חיילים בשביל סרטון הסברה פלסטיני שיביא לה לייקים. ולא רק שזאת הסברה לקויה, זה בעיקר חינוך לקוי. אין ילדים שנולדים עם שנאה מובנית. יש ילדים שמחונכים לשנוא. אין ילד יהודי שנולד לשנוא ערבי ואין ילד ערבי שנולד לשנוא יהודי. והאחריות היא עלינו. המבוגרים.
וכן, זה מעגל, כי תמיד יהיה מי שיגיד "למה, הוא מתנהג יותר טוב?", "למה, הוא לא הורג?" או "וההוא לא רוצח?"... ולשיח הזה אין סוף, אם לא שמים לו סוף. אם לא מחליטים שאתה לא יכול להצדיק את ההתנהגות המכוערת שלך בגלל שמישהו בצד השני עשה משהו דומה או גרוע יותר... אז תרשו לי לשמוח ששני חיילים החליטו להתאפק אתמול, ואולי, לרגע אחד, סדקו את מעגל השנאה.