"אי אפשר לתאר אותם מלבד סוחרי ילדים"

בשנת 2009, פנתה הפקת "אבודים" לחוקרת הפרטית נתי להב, ומאז הם יחד, כבר 9 עונות. "המקרה הראשון שעבדנו עליו היה המקרה של צבי אליעזר, שבגיל 71 מצאנו לו אח תאום, שאותו הוא חיפש כל חייו", מספרת נתי להב. "מאז זה הפך למסע חיים אישי שלי, הייתי עושה הרבה חקירות אחרות, עבדתי עם כל הבנקים וחברות הביטוח, אבל החלטתי להתמקד רק בזה כי הבנתי שזאת הנשמה שלי. אבודים מבחינתי זה מקום ראשון והם שינו את חיי. אני מתעוררת כל בוקר ומרגישה שאני בסרט. אין פה רגע משעמם."

נתי להב החלה כחוקרת פרטית בשנת 1998. היא החלה לעבוד כמזכירה במשרד עם גברים בלבד. כשהייתה בת 20 וקצת קיבלה משימה לעשות חקירה בכיסוי. "הייתי בשוק מהקלות בה הוצאתי מידע מהאובייקט שלי"

צבא של נשים חוקרות

לאחר מכן עברה נתי למשרד אחר, שם הקימה מחלקה מאפס. היא הכשירה חוקרים פרטיים, בשיטות ייחודיות לה, והקימה צבא של חוקרים מאפס. אחרי ניסיון עשיר החליטה לפני כ-16 שנה להקים משרד פרטי משלה בשם "להב-טנא חקירות". "היום אנחנו 8 חוקרות פרטיות בתפקידי. זה כוח נשי וחלק מהכוח שלנו זה לגרום למישהו לעשות את מה שאנחנו רוצות שהוא יעשה".

האם לנשים יש יתרון לעומת גברים בעולם החקירות?

בטח. יש יתרון ושוני בעובדה שאנחנו נשים חוקרות פרטיות. דווקא לכבוד חג הפורים, כתבתי בפייסבוק, שאנחנו למעשה כל יום מתחפשות. זה לא שיותר קל לנשים, אנחנו יותר מחויבות למטרה - כולנו רואות בעבודה שלנו שליחות. אנחנו אמניות בהתחזות, ולא מפחדות לשאול את השאלות, להסתכל לאנשים בלבן של העיניים.

על תחקיר פתיחת העונה של אבודים, עבדה נתי ומשרדה במשך כמעט שנתיים, באופן מאוד אינטנסיבי. "צופית גרנט רצתה הרבה זמן להיכנס בכל הכוח לעניין המאומצים מברזיל", מספרת נתי.

בתחקיר שישודר ברביעי הקרוב, מיד אחרי החדשות, צופית גרנט יוצאת עם ארבעה ממאומצי ברזיל, ילידי שנות ה-80, למסע מטלטל בו הם גילו שלא רק שלחלקם המסמכים והדרכונים זויפו, ותעודות הלידה זויפו, אלא שיש כנופיות פשע מסוכנות מהסוג הגרוע ביותר שאפשר לחלום עליו, עם זרועות ארוכות גם פה בישראל.

צוות החקירות, יחד עם הפקת "אבודים", החלו לחקור את הנושא לאחר שהגיעו הרבה פניות להפקת התכנית מפי מאומצים בוגרים, שאומצו בשנות ה-80. "כשהתחלנו לבדוק את המסמכים שלהם, גילינו שרובם לא אומצו בדרך חוקית", מספרת נתי. "חשוב לומר שהמאומצים שהגיעו לא מחפשים הורים. כולם יגידו שהם לא מחפשים את ההורים שלהם, כי מבחינתם ההורים שלהם הם אלו שגידלו וחינכו אותם. הם רק רוצים לדעת מאיפה הם באו", הוסיפה.

אז איך מתחילים בכלל לעבוד על מקרים כאלו?

ברגע שיש מסמכים חוקיים העבודה מאוד פשוטה, ומתחילים לחפש את אותו אדם.  אך לפעמים קשה מאוד למצוא את האדם ברחבי ברזיל, כח זה לא כמו פה בארץ, גם אם אנשים רשומים, הם לפעמים בשכונות פשע, בפאבלות מאוד מרוחקות. זה לא משהו שמחפשים בפייסבוק.

המשפחות האלו שמצאנו בברזיל, הן בד"כ מאוכלוסיות מאוד מוחלשות, שרובן לא פונות למשטרה ומתלוננות שחטפו להם ילד. רק עכשיו יש איזו התעוררות בברזיל והמשטרה האזרחית הקימה מחלקה מיוחדת לצורך העניין הזה.

אי אפשר לתאר אותם אחרת מלבד סוחרי ילדים

"יש אנשים בברזיל, אנשי חוליה, שהיו מחזיקים את הילדים החטופים במעין אומנה כזו, היו כאלה שתפקידם היה לחטוף את הילדים ולאיים על האימהות הביולוגיות או להציע להן כסף, כדי למסור את הילד. היו להם כל מיני שיטות מטורפות ביותר", מספרת נתי.

בהמשך הגיעו הצוות לברזיל ואל אותם ראשי הכנופיות והתחילו לאתר ולתחקר אותם. "אי אפשר לתאר אותם אחרת מלבד סוחרי ילדים. חלקם העבירו תינוקות בתא מטען של רכב כשחבל הטבור עדיין מחובר".

האם ההורים המאמצים, שרק רצו ילד, היו מודעים לפרשה?

חלק מההורים המאמצים בארץ לא תמיד ידעו לאן הם נכנסים. הם לפעמים היו שבויים בתוך העניין. להרבה מהם הבטיחו שהכל חוקי. אבל צריך להבין שברגע שמעורב כסף, האימוץ הופך ללא חוקי. כאשר האימוץ חוקי, יש אמנם אגרות שצריך לשלם, אבל לא ממון רב. אותם הורים נדרשו לשלם עשרות ולפעמים מאות אלפי דולרים, כמה שהצליחו להוציא מהם. ברגע שיש אימוץ חוקי, צריך ללכת לבית משפט, יש דיון, האמא הביולוגית עוד יכולה להתחרט. פה זה לא בוצע.

במסגרת התחקיר שישודר ברביעי, הגיעו הפקת "אבודים", יחד עם משרד החוקרות אל אותם אנשים מסוכנים, וראשי הכנופיות כדי לתחקר אותם.

זה לא מפחיד?

זה מאוד מפחיד. שרון רוזמברג, חוקרת במשרדי שהייתה אחראית על תחום האימוץ מברזיל, ואשר מאומצת בעצמה, סיפרה לי שבאותו יום שהיא וצופית, בליווי ציוד סמוי, באו להיפגש עם אחד מחברי הכנופיות, רצחו שם מישהו רק כדי לקחת לו את האופניים. חיי אדם לא שווים שם כלום.

זה מסע מטלטל מלא במתח וחרדה. חייבים להיות מוכנים אליו

האם בודקים אם הוא האדם המחפש תשובות, מוכן נפשית לגלות את האמת?

זה דחף עצום לרצות לדעת מאיפה אתה בא, וההורים בד"כ תומכים בילדיהם מאוד. אך לפעמים הם לא ידעו לאן הם נכנסים ויש פחד מאוד גדול סביב זה. אדם צריך מאוד לרצות את זה, ואני כבר מזהה אצל אנשים. זה כמובן תלוי כל אחד לגופו אבל צריך להיות מוכן לזה נפשית. אני חושבת שאני כבר יודעת לזהות את זה כשבן אדם מוכן לזה נפשית. גם אנחנו, המשרד בו כולן נשים חוקרות, וגם ההפקה של "אבודים", שזו הפקה בלתי רגילה - מחבקת, עוטפת ומלווה בכל השלבים. יחד איתם אנחנו מאוד תומכות, מלוות מייעצות ולא משאירות רגע לבד. זה מסע מטלטל. אנשים במתח וחרדה ממסע שיכול לקחת חודשים ארוכים.

כיצד המסע הזה יכול להשפיע על אנשים?

ב-100 אחוז מהמקרים, לא משנה מה מצאנו, אנשים שפנו אלינו הרגישו שהם עשו צעד עצום בחייהם. כל האנשים האלה שמחפשים את השורשים שלהם, במיוחד אלא מברזיל ומדרום אמריקה, יש להם איזה פער שהם לא מסוגלים להתגבר עליו, חור בנשמה שעוצר מהם להתקדם בחיים. זה מעצור. אנחנו בקשר עם הרבה מאוד מאומצים בברזיל, אנחנו מייעצים הרבה, בזמננו הפרטי. כל מי שרוצה להעביר לנו את המסמכים שלו לבדיקה, וירצה לקבל מאיתנו יעוץ, אנחנו כדי לעשות את זה, מכל הלב.

[brightcove_iframe video_id='news-avudim-season-09-articels-ep01-promo-soon' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_lqmaqwox' duration='1929']

מה את לוקחת מכל השנים בהן את חוקרת פרטית?

"ליוויתי לא מעט מהמאומצים, ואין אחד שמצטער שעשה את המסע הזה. גיליתי שהאמת מאוד חשובה, בכל גיל, לכל אדם. סודות זה לא טוב, צריך להגיד הכל מהתחלה, אסור לגדל ילדים בתחושה של סוד. האמת היא מאוד חשובה."

יש מקרה שהכי נגע לך ללב/ שבחיים לא תשכחי?

כל המקרים חרוטים אצלי בלב, ולא מפסיקים לחשוב עליהם ולהיות איתם בקשר. אבל המקרה שהכי חרוט אצלי זה המקרה של טניה. כשמדברים על חטיפות וסחר בברזיל, זה כאילו "קל" להבין כי זו מדינת עולם שלישי, אבל המקרה של טניה קרה פה בישראל. טניה נחטפה בגיל 19 ממובלעת במולדובה. היא נחטפה לישראל על ידי סוחרי נשים וכנופיות פשע, הוכרחה לעבוד בזנות בעודה מוחזקת תנאי כליאה בארץ, והיא עברה ממאסר למאסר למאסר. עד שמישהו קנה אותה בכסף ודי הציל אותה.

היא הגיעה אלינו ורצתה לאתר את האחים וההורים הביולוגיים שלה, שמעולם לא הכירה כי היא גדלה בבית יתומים. מצאנו את המשפחה שלה במולדובה באיחוד מרגש ששודר באבודים. אך הדבר שהכי הפתיע אותי היה כשהיא אמרה לי שהיא במקום בו היא צריכה לעזור לאחים שלה שם. אותה אישה שעברה ועוברת בחייה שואה, רוצה לעזור לאחיה, הנמצאים במצב יותר גרוע משלה. זה מודל לחיקוי.

אנחנו ניפצנו את כל תקרות הזכוכית

מה קורה כשמישהו לא רוצה להיפגש?

היה מקרה כזה באחת העונות של אבודים, שמישל נסעה לרוסיה ואביה לא הסכים להיפגש איתה. זה קורה, אמנם לא הרבה, אבל זה קורה. לפעמים אנחנו מנסים לדבר עם הצד השני, נותנים לזמן קצת לעבור ומנסים שוב. צופית בורכה בכוחות שאין לאף אחד אחר, והיא לפעמים מצליחה לשכנע את הצד השני. אנחנו לא מרימים ידיים. אבל יש מקרים בודדים שהצד השני אומר בשום פנים ואופן לא, אז אנחנו יודעים שזה הסוף.

יש לך מסר לנערות ונשים שחושבות גם ללכת לכיוון החקירות?

אלו סיפורים משני חיים. את החיים שלי זה שינה. זו עבודה של שליחות. אנחנו עובדות מהבוקר עד הלילה, אין לדברים האלו שעות. זה מרגש ברמות קשות, זה מטלטל, מרתק, כל יום פה הוא סרט.  אני מקווה שהתכנית תיתן לנערות נוספות ללכת ולחקור. אנחנו ניפצנו את כל תקרות הזכוכית.

לפניות בכל נושא, מוזמנים ליצור קשר עם "להב טנא חקירות", טלפון: 08-9430043, מייל: lahav@lahaviv.com

אבודים חוזרת בתחקיר פתיחת עונה, רביעי 15.3, מיד אחרי החדשות

צופית גרנט: "גיליתי את הסוד לאושר"

אבודים בעולם | צאו למסע מסביב לעולם בעקבות צופית גרנט