נעמה יששכר: "לא הבנתי עד כמה רע זה יכול להיות"

במהלך הריאיון, יששכר הדגישה כי לא ידעה על הימצאותם של הסמים בתיק שלה, וכי "זה לא נעשה בכוונה". יששכר הוסיפה כי כשניסתה לעלות על המטוס חזרה ארצה, היא נמשכה הצידה והובלה לחדר שבו נערך מולה חיפוש בתיק שלה. לדבריה, בעת החיפוש לא נכח מתורגמן ומאחר שאינה מדברת רוסית, היא מתארת כי הייתה "מבולבלת ולא בטוחה במה שקורה סביבי".

"ידעתי שהכלא הרוסי גרוע, אבל לא הבנתי עד כמה זה יכול להיות גרוע - זו כנראה אחת המדינות הגרועות ביותר", אמרה יששכר. לטענתה, בזמן שהיא הייתה כלואה, היא לימדה את עצמה רוסית כדי להבין טוב יותר כיצד מתפתח המקרה שלה. היא הועברה בין כמה מתקנים, כולל זה שבו מאמינים שגריינר מוחזקת כעת.

יששכר תיארה כי היא חלקה את תאה יחד עם 40 נשים נוספות, ללא חלונות כאשר הותר לה לצאת ממנו רק לשעה אחת ביום. לדבריה, היא לא קיבלה נייר טואלט, שמפו או אפילו מוצרי היגיינה נשיים, והיא סמכה על אמה שתספק לה את המוצרים האלו. יששכר וחברותיה לתא סמכו על אנשים אחרים שיביאו להם מים כי למים מהכיור בתא "היה טעם רע". היא נאלצה ללכת כשידיה שלובות מאחורי גבה.

יששכר תיארה כי מעצרה של גריינר עורר בה כמה מהזיכרונות האפלים ביותר שלה: "אני יודעת מה היא עוברת. אני רואה את הסרטונים שלה ואני מזהה את האולם הזה". יששכר, שכותבת בימים אלו ספר על החוויה שלה בכלא הרוסי, אמרה שהיא ניסתה להישאר חיובית לאורך כל תקופת המאסר שלה, ובמקביל, ניהלה יומן ואף הצליחה להתיידד עם כמה מחברותיה לתא.

יששכר חושבת שעשו בה שימוש פוליטי, אך יחד עם זאת היא מתארת כיצד הצליחה לעשות את ההפרדה בין הדרג המדיני ובין הסוהרים שליוו אותה ביום-יום. "אני חושבת שבגלל זה הצלחתי לחייך לסוהרים, להגיד תודה, להיות אסירת תודה, להתפלל בכנות מכל הלב, לחשוב, 'וואו, החיים שלי כל כך עשירים, כל כך מלאים'". כשנשאלה איזה מסר תרצה להעביר לגריינר, היא ענתה: "תנסי לחייך. זה עוזר גם אם נראה שלא. לי זה ממש עזר".