שנה לאחר התפרצות הקורונה: תיעוד בלעדי מהעיר שבה התגלה הנגיף
בעוד שבישראל עוד חיים תחת הגבלות, תושבי ווהאן מתנהלים כמעט כרגיל ואין חובת עטיית מסכות בשטח פתוח. זאת, בין היתר, בזכות סדר וארגון מופתי - ואפליקציות חודרניות • שנה של מגפה, חלק ד'
שנה אחרי שמגפת הקורונה חירבה את חיינו, דווקא בסין, מדינת המוצא של הנגיף, חוזרים לשגרה שמזכירה את החיים מפעם. היום, כדי שהתחלואה בסין תישאר נמוכה, נוהלי הכניסה למדינה הוחמרו. תיירים נדרשים לעבור בידוד של שבועיים במלון קורונה על חשבונם, על מנת להיכנס לגבולות המדינה, מה שמשאיר את רובם - בבית.
לעומת ישראל, בסין נוקטים מדיניות מקלה בסוגיית המסכות, כאשר בחללים הסגורים - מדובר בחובה, ובאוויר הפתוח זו המלצה בלבד. כמו כן, בבתי הספר התלמידים נדרשים לעבור בדיקת חום בכניסה ולחטא את הידיים בדרך לכיתות, וגם בכיתה יושבים עם מסכה. באוניברסיטת שנגחאי, הלימודים הפרונטליים מתקיימים, כולל שיעורי העברית.
לכתבות נוספות בחדשות 13 >>
הראשונים להתחסן – צוותים רפואיים; ילדים ונשים הרות לא יחוסנו
אחרי הפרסום בחדשות 13: הקבינט אישר לבתי אבות לבצע דיגום עצמי
הממשלה אישרה: לא יוטלו בחנוכה סגר לילי ומגבלות נוספות
עם זאת, לפני שנתקפים קנאה צריך לזכור שאי אפשר באמת להשוות את סין למדינה מערבית - כדי להסתובב במרחב הציבורי, כל אזרח נדרש להתקין אפליקציית איסוף מידע חודרנית במיוחד שתקבע בשער הכניסה לקניון או תחנת הרכבת אם אתה ירוק ונכנס, או אדום ונשאר בחוץ. הסינים, כיאה למדינה דיקטטורית, ובניגוד לפחות לרוב המדינות הדמוקרטיות, מקדשים את המלחמה בקורונה כמו מלחמה, לא שואלים יותר מדי שאלות, מעריצים את המנהיג שניצח בקרב לכאורה, וכמעט לא מדברים על המתים.
במדינה שגילוי האמת לאזרחים בה או למדינות הסובבות אותה אינו זוכה לחשיבות, אפשר להתרשם אולי מהסדר והארגון שסייעו לסין, עם קרוב ל-1.5 מיליארד תושבים, לצלוח את השנה הראשונה למגפה עם 4,600 מתים בלבד, לפי הדיווח הרשמי לפחות, כשאסור לשכוח שאנחנו ממש לא יודעים הכול, ולזכור שמה שאנחנו רואים שם זה רק חלק מהסיפור, החלק שמאפשרים לנו לראות.