שלושה שבועות לחימה: מה המצב בשטח ומה הכשלים של רוסיה?
21 ימים לאחר הפלישה הרוסית, המצב באוקראינה לא נראה כלל כפי שהעריכו המומחים טרם המלחמה. ההתנגדות האוקראינית איתנה והצבא הרוסי התקדם מעט מאוד בפרק הזמן הארוך יחסית שהיה לו
שלושה שבועות לתוך מלחמה באוקראינה, מה שנראה היה אולי כניסיון לבליץ בהתחלה, הפך מהר מאוד למלחמת התשה. ההצלחות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין היו באזורים שסמוכים לגבול, בחלק מהמקומות ההצלחה חלקית בלבד, כמו בחרקוב, העיר השנייה בגודלה במדינה, שעוד לא נכבשה, אבל הפצצות הצבא הרוסי בהחלט הותירו בה נזק רב.
הערים שבשליטה רוסית כעת הן מליטופול וחרסון שבדרום המדינה. העיר מריופול, גם היא בדרום, נצורה מכל הכיוונים – ולפי ההערכות היעד הבא היא אודסה, עיר הנמל השלישית בגודלה באוקראינה. עם זאת, עיני המערב נשואות דווקא למטרת העל של המבצע הרוסי: הבירה קייב.
קייב היא העיר הגדולה ביותר והיא גם הסמל. שם נמצא הממשל האוקראיני והוא המפתח לשליטה במדינה. שיירות הצבא הרוסיות נעות אליה באיטיות כבר ימים רבים והאוקראינים מצליחים לעכב אותן באמצעות לוחמת גרילה עיקשת.
ככל הנראה ישנן 2 סיבות לחוסר ההצלחה בשטח של הצבא הרוסי. ראשית, פוטין לא העריך נכונה את היכולת של צבאו, והוא כועס על שר ההגנה והרמטכ"ל שלו שהציגו לו תמונה אופטימית מדי. הנשיא הרוסי גם לא העריך נכונה את עוצמת ההתנגדות האוקראינית שכוללת צבא סדיר, כוחות מילואים ומתנדבים.
ואולי יש גם מקום לאופטימיות: במהלך שלושת השבועות האלה היו לא מעט ניסיונות להגיע לפשרה, כולל פגישות ישירות בין משלחות אוקראיניות ורוסיות. המסרים משני הכיוונים נשמעים מעט יותר מפויסים ולפי הדיווחים, הם אפילו הגיעו לטיוטה ראשונית להסכם הפסקת אש. ובכל זאת, בשטח - הסוף עדיין נראה רחוק.