התיכון שמסייע לטרנסג'נדרים להשלים לימודים: "בשבילי זה הכול"

תיכון "לה מוקה" בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, מכנס על ספסל הלימודים אנשים מכל הגילים בקהילה הגאה: אמהות חד הוריות, נשים נשואות מעל גיל 50 ומהגרים. המשותף לכולם מלבד השתייכותם לקהילת הלהט"ב הוא הרצון להשלים את הלימודים העל-יסודיים. כמו בבתי ספר אחרים גם ב"לה מוקה" מועברים שיעורי היסטוריה, מתמטיקה וביולוגיה. עם זאת, כיאה למוסד חינוכי מסוגו מועברים בו גם נושאים מיוחדים יותר, כגון מגדר וחינוך לבריאות.

אחת התלמידות בבית הספר היא ויויאנה גונזלס שוויתרה על הלימודים בגיל 15, ולאחר 33 שנים לאחר מכן שבה אל ספסל הלימודים. בילדותה חלמה גונזלס על עתיד כרופאה, מורה או אמנית., אך בבית הספר שהגיעה אליו קראו לשיערה הארוך ולבגדים שעל גופה "תחפושת" - וסילק אותה מהמקום. "כבר אז ידעתי שאני ויויאנה. לא רציתי להתלבש כמו גבר". היא החלה לעבוד בזנות כדי לשרוד ועבדה במשרות נוספות מהצד. הכל השתנה בשנת 2016, כשחברה שידלה אותה להיכנס לבית ספר מיוחד לטרנסג'נדרים בבואנוס איירס שבארגנטינה. בריאיון ל"גרדיאן" סיפרה כיצד התקבלה בזרועות פתוחות: "המורה פתח את ידיו בפניי ואמר, 'את הולכת לסיים תיכון'. אני יודעת שהרבה אנשים יגידו שלסיים תיכון זה כלום, אבל בשבילי זה הכול".

כתבות נוספות בחדשות 13:

"נותר רק חדר אחד": כך אתרי ההזמנות מפתים את הלקוחות

בכיר חמאס: "מוכנים לקחת עוד שבויים ישראלים כדי לשחרר אסירים"

בתוך שעות: בן שנה וחצי נחנק למוות, פעוט ותינוק מתו בבי"ח

לגונזלס יש מורים טרנסג'נדרים כמותה, אך גם כאלה שאינם מהקהילה – וחדר אמבטיה מעורב. "מטרתנו היא שאנשים יוכלו להגיד מי הם. מה שאין לו שם אינו קיים, או בלתי נראה במערכת הרגילה", סיפר מנהל בית הספר. בתחילת דרכו מנה בית הספר 21 תלמידים, ואילו היום לומדים בו כ-130 אנשים.

השיעורים בבית הספר החלו בשנת 2012, חודשים ספורים לאחר שבארגנטינה עבר חוק שהתיר לבני אדם לשנות מגדר מבלי שעברו ניתוח לשינוי מין. כמה מן הבוגרים עובדים בבית הספר, בעוד שאחרים מהם עובדים בשירות הציבורי – ואף משלימים כעת לימודים גבוהים באוניברסיטה. הגישה להשכלה בעיר השתפרה רבות בשנים האחרונות. לפי מחקר שנעשה על ידי עיירת בואנוס איירס והתיכון, משנת 2005 ועד 2016, מספר הטרנסג'נדרים שסיימו תיכון בעיר עלה בחמישה אחוזים.

ארגנטינה היא אמנם אחת מהמדינות המתקדמות בעולם במדיניותה, אך טרנסג'נדרים שחיים בה עדיין מתמודדים עם מציאות אלימה. זנות נותרת אחת האפשרויות היחידות בעבורם, ותוחלת החיים הממוצעת שלהם היא 35. למרות ההצלחה של "לה מוקה", בית הספר עומד בפניי אתגרים רבים. הנהלתו עדיין נאבקת כדי לגמור את החודש, העירייה משלמת את שכר המורים, אבל כמו בבתי ספר מיוחדים אחרים - היא לא מכסה את דמי השכירות או את עלויות התחזוקה. במיתון המתמשך נאלצו הסטודנטים לגייס תרומות כדי לשלם את חשבון החשמל של בית הספר. יש מי שמאשים את המוסד ביצירת "אפליה עצמית" על ידי הפרדת בית הספר משאר העיר, אך המנהל שב ומזכיר את תפקידו של בית הספר - ודוחה את עמדת המבקרים: "אנו נמנעים מלהתמקם היכן שמדירים אותנו ומפעילים נגדנו אלימות".