שמינית גמר ליגת האלופות: פריז סן ז'רמן נגד ריאל מדריד

הבעלים של פריז סן ז'רמן המיליונר נאסר אל-ח'ליפי יבין או שכבר הבין שמעבר לשחקנים ושמות יש אלמנט בספורט המקצועני הנקרא מסורת. אי אפשר לרכוש את השחקנים הכי חמים בשוק ולהרכיב קבוצה נוצצת (והוא באמת בנה קבוצה משובחת) ולצפות להצלחות מידיות.

קשה מאוד להצטרף למועדון היוקרתי של הקבוצות שמאכסנות בארון הגביעים שלהם את גביע ליגת האלופות (לפריז עדיין אין אחד כזה), מה שמייחד את רוב הקבצות המחזיקות בתואר היוקרתי הזה הוא (שוב) מסורת. נכון יש עניין לסגל שחקנים, למאמן על הקווים, לאצטדיון הביתי ואפילו למזל בהגרלה, אבל האלמנט החשוב ביותר שאפיין את אותן קבוצות הוא המסורת. יש לא מעט אנשי כדורגל שלא יודעים לומר בנחרצות איזה סגל מוכשר יותר זה של הצרפתים או שמא זה של הספרדים, אבל כולם משוכנעים שהתלכיד, ההיכרות של השחקנים אחד עם השני, הניסיון במעמדים האלה לאורך השנים והמועדון ממנו הם באים מטים את הכף בצורה משכנעת לטובת הבלאנקוס מבירת ספרד.

שנה שעברה פ.ס.ז כבר ראתה את הארץ המובטחת כאשר ניצחה במשחק הראשון של שמינית הגמר את ברצלונה ומסי 4:0 בפריז, תוצאה שמבטיחה לך כמעט בוודאות ניצחון כפול ומעבר לשלב הבא. אבל אז משום מקום, בגומלין ניערו ניימאר, מסי וסרג'י רוברטו את האבק מהסטופקס ומהיציעים מוכי ההלם של הקאמפ נואו והעניקו לעולם את אחד הניצחונות הגדולים אי פעם בכדורגל העולמי.

נחזור למציאות של ימינו, ריאל כאמור מגיעה למשחק בפריז עם שלושה שערים שכבשה בביתה (ועם שער חוץ שספגה) ואולי מעבר לכל זה הנתון החשוב ביותר הוא שהשחקן היקר בתולדות ההיסטוריה של הכדורגל, זה שפריז שילמה עליו 222 מיליון אירו, סיים את העונה בשל פציעה, מוקדם מהצפוי, ויותיר ביום שלישי את חבריו ללא השחקן היוצר המשמעותי שלהם על המגרש.

אז מה בכל זאת יש לפריז להציע מול ריאל מדריד האימתנית? שוער (אראולה) מוכשר במיוחד, דני אלבס אחד שבאמתחתו כבר תארים בליגת האלופות (כולם במדי ברצלונה) וצמד חלוצים (אמבפה וקבאני) שיכולים להוות מטרד משמעותי להגנה של מדריד. אה, ויש עוד דבר קטן אולי הפעם אלת המזל תאיר למאנה של פריז, אונאי אמרי, לאחר המפלה בשנה שעברה בדיוק בשלב הזה.