נישואי נוחות: על הברית המוזרה בין גואם לארה"ב – וממה באמת מפחדים תושבי האי • טור
באי יש ניגודיות גדולה ובולטת מאוד: מצד אחד המקומיים רוצים להרגיש יותר עצמאיים ולחזור למקורות, אך מהצד השני הם לא יכולים להרשות לעצמם להתנתק מהמעצמה אליה הם משתייכים. במסעו בגואם, ניסה מואב ורדי, כתב חדשות 10, להבין מה בעצם רוצים תושבי גואם מארצות הברית – ומעצמם
בווידאו: דיווח מיוחד מגואם - באי האקזוטי לא מתרגשים מקים ז'ונג און >>
הנסיעה בדרכים המוריקות של גואם היא כמו מסע בגוף עם פיצול אישיות. מצד אחד של הכביש מראות של מדינת עולם שלישי, מהצד השני K-Mart ומייסי'ז, מרכזי הקניות הענקיים של אמריקה. מצד אחד ג'ונגל פראי ובתולי, מהצד השני הרדיו המקומי משמיע את מדונה.
גואם מכונה "נושאת המטוסים האמריקנית שאי אפשר להטביע", ובצדק: זהו המוצב של ארצות הברית באזור הפסיפי - על 30% משטח האי יושבים בסיסים צבאיים, בהם בסיס ימי עצום הכולל צוללות עם יכולת שיגור טילי שיוט. מבסיס חיל האוויר שבצפון האי ייצאו מפציצי B1 כשתינתן הפקודה לתקוף את קוריאה הצפונית, ולכן זה ברור מדוע האמריקנים מאוד רוצים את המקום הזה תחת שליטתם.
>> כתבות נוספות בחדשות 10:
באנון לאחר הדחתו: "ממשלו של טראמפ, כמו שנלחמנו עבורו, נגמר"
ארה"ב: נערה נרצחה זמן קצר לאחר שסימסה לאמה - "מישהו דופק בדלת"
מדממת אבל מאוחדת: באירופה הכריזו מלחמת חורמה בטרור האסלאמי
אם כך, מדוע הגואמים רוצים את הנוכחות האמריקנית כאן, שגוזלת להם כל כך הרבה שטח והפכה אותם השבוע למטרת תקיפה מצידה של המדינה המבודדת? ג'ורג' צ'רפורוס, יועצו של מושל האי לענייני ביטחון פנים שניהל את המשבר סביב איום הטילים הקוריאני הסביר כי שלושת האיומים שמדירים שינה מעיניו הם טייפון, צונאמי ורעידת אדמה - בסדר הזה.
כשנשאל מדוע זה נראה כל כך מוזר שהמקומיים לא מתרגשים מהאיום של קים ז'ונג און, צ'רפורוס צחק וביטל בזלזול את הסיכוי שהרודן יעז לירות על טריטוריה אמריקנית - והבהיר שהוא בטוח שצבא ארצות הברית יגן על גואם באופן אבסולוטי. המשפט הזה של צ'רפורוס נוגע בנקודה המרכזית של הנישואין בין בני המקום לבין ארצות הברית של אמריקה.
ג'ורג' הוא צ'ומורו - הצ'ומורואים הם הילידים של גואם שמהווים כ-40% מתושבי האי, ויש להם היסטוריה כואבת מאוד עם כיבוש זר. במאה ה-16 כבשו את האי הספרדים שהפכו את הילידים לנוצרים, ועל הדרך הביאו לכאן מחלות שהאנטומיה של הצ'ומורואים לא הצליחה להסתגל אליהן, ואוכלוסייתם נחתכה באופן משמעותי. בסוף המאה ה-19 עברה השליטה באי לאמריקנים, שגם יישמו מדיניות דכאנית ואסרו על שימוש בשפת הצ'ומורואים במקומות ציבוריים.
אבל האירוע המשמעותי ביותר התרחש באי בדצמבר 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, יום לאחר התקיפה בפרל הארבור. היפנים כבשו את האי מידי האמריקנים, והשליטו שלטון אימה על המקומיים. הם ביצעו שפטים בילידים - כולל אונס, עבדות, ועריפת ראשים. בקיץ 1944, האמריקנים פלשו מהחוף המערבי של האי, ובקרב קשה הצליחו להביס את היפנים - והחזירו את גואם לשליטתם.
מבחינתם של גואמים רבים, ארצות הברית נתפסת כמי ששחררה אותם מהכיבוש היפני האכזר. זה הסיפור המכונן של גואם, וניתן לראות אותו מונצח בכל כמה קילומטרים על האי - מוזיאונים, פארקים, אנדרטאות. זה מיתוס הגבורה של גואם.
בווידאו: אתר הנצחה לחללי האי שהשתתפו במלחמת וייטנאם >>
[brightcove_iframe video_id='ch10archive_news190817guammoavhanzaha_1800' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_ybx6rnli' duration='15'']
שאלתי את צ'רפורוס, האם למרות הכל, הנוכחות האמריקנית היא בכלל נטל? הרי כנראה שאם ארצות הברית לא הייתה, קוריאה הצפונית לא הייתה מאיימת על גואם בטילים השבוע. תשובתו הייתה חד משמעית: "האי הזה בנוי על שני דברים - תיירות וצבא. תיקח אחד מהם - לא נשרוד. אנחנו בלי האמריקנים זה כמו עדר כבשים בלי כלב השמירה, אנחנו מוגנים כשהם פה. בלי האמריקנים היינו הופכים למטרה למדינות אחרות - יפן, פיליפינים וכדומה - ולא היינו יכולים להגן על עצמנו".
הגנה יש להם, לתושבי גואם, אבל עצמאות? לא ממש. הם אמנם אזרחים אמריקנים, ויש להם את אחוז המתגייסים לצבא ארצות הברית מהגבוהים במדינה, אבל יש עניין אחד קטן - הם לא יכולים להצביע בבחירות לנשיאות ארצות הברית, אין להם סנאטור בוושינגטון ויש להם נציג אחד בקונגרס, אך אין לו זכות הצבעה. "זה קצת מפריע לי, גם ככה זה לא היה משפיע על התוצאות בבחירות" - אמר מארק קרוז, מנהל חברת שיווק של כלי עבודה כבדים כאן באי. תשובה מוזרה קצת חשבתי.
גם קרוז הוא צ'ומורו. שם משפחתו המקורי, טואן, הוא על שם השבט ממנו באה משפחתו. הוא מדבר צ'ומורו בבית עם משפחתו, וחושב שצריך לקיים משאל עם באי אם להישאר תחת ארצות הברית או לא. דעתו בעניין ברורה - הוא רוצה להישאר חלק מאמריקה. הוא לא רוצה להיות מדינה כמו 50 המדינות המרכיבות את ארצות הברית, והוא רוצה יותר אוטונומיה. למשל חוקי ההגירה, חוקי העבודה, והרבה מהרגולציות נקבעות על ידי הממשל הפדרלי. קרוז היה רוצה שהגואמים יקבלו את ההחלטות האלה לגבי חייהם. לדבריו, מבחינה כלכלית אין שום עתיד לגואם עצמאית ללא אמריקה.
כן, בסוף זו לא רק ההגנה הצבאית שנותנים האמריקנים, זו בעיקר הכלכלה. הממשל הפדרלי בוושינגטון מזרים לכאן מאות מיליוני דולרים בשנה, הצבא האמריקני הוא המעסיק השני בגודלו באי אחרי הממשל המקומי, והמעסיקה הפרטית הגדולה ביותר היא חברת התעופה "יונייטד איירליינס". כל זאת מבלי להזכיר את האפשרויות שנותנת האזרחות האמריקנית. שלא למצלמה אומרים לנו אנשים כאן - האי פשוט לא ישרוד יום אחד ללא האמריקנים.
בלי הגב של ארצות הברית, אומרים כאן, התיירות לא הייתה יכולה להצליח - והיא לא מפסיקה לגדול. מיליון וחצי תיירים בשנה: 70% מהם יפנים, היתר בעיקר מקוריאה ומסין. גואם היא הכרתים או הרודוס של היפנים - 4 שעות טיסה והם בגן עדן טרופי לחופשה המשפחתית השנתית. בכלל, מעל פני השטח נראה המקום כהתגשמות של פנטזיה. בשלושת הימים שהייתי כאן שוחחתי הרבה עם המקומיים והסתובבתי עם מצלמה, אבל רק כשכיביתי אותה שמעתי גם דברים אחרים.
מדברים כאן על שחיתות שלטונית מושרשת. התקשורת מדווחת כאן על חוזים ענקיים של הממשל המקומי שניתנים לקרובי משפחה של הממשל. יש גם בעיה דמוגרפית שממעטים לדבר עליה פומבית: הפיליפינים גילו את הפלא של גואם ומהווים כיום כ-30% מתושבי האי. הם מצאו שיטה - הם מגיעים, מקבלים גרין קארד לאחר כשנתיים-שלוש, עפים מפה לארצות הברית ואחרים באים במקומם לאי. מצד שני, הפיליפינים הם כוח העבודה האמיתי כאן. ארצות הברית נותנת תלושי מזן לכל משפחה לפי מספר הילדים, וכך כמה מבני הצ'ומורו מעדיפים לעשות חמישה ואפילו שבעה ילדים, להישאר לבית ולהתפרנס מתשלומי הקצבאות, במקום לצאת לעבוד.
דווקא מבני הדור הצעיר כאן שמעתי כמיהה לשימור התרבות הילידית ועל רצון להגדרה עצמית באופן משמעותי יותר מהקיים היום. רוברט ליאון גררה בן ה-30, הקפטן של קבוצת הרוגבי המקומית, מדבר באופן גלוי על המצב של הצ'ומורואים בכאב ניכר: "העובדה שאנחנו חלק מאמריקה מוחקת לאט לאט את התרבות הילידית שלנו. רבים מהמשפחות שלנו כבר מפסיקות לדבר את השפה הצ'ומורואית. אסור לשכוח שגם האמריקנים דיכאו את התרבות שלנו לפני מלחמת העולם השנייה", אמר. "אנחנו צריכים יותר עצמאות, יותר הגדרה עצמית".
מבט חטוף בזיווג בין האמריקנים לבני הצ'ומורו נראה קצת כמו נישואי נוחות עבור הגואמים. בסופו של דבר אין להם זכות בחירה לבחור מי יישב בבית הלבן, שמחליט למשל לאיים על קוריאה הצפונית - מהלך שמשפיע ישירות על תושבי האי. הם גם משלמים מחיר על איבוד עצמאותם התרבותית, אבל דווקא השבוע האחרון, בו האי היה מאוים בטילים בשל היותו חלק מארצות הברית, רק חיזק את ברית הנישואין הזו.
בווידאו: אחד מתושבי האי - "אנחנו צריכים יותר הגדרה עצמית" >>
[brightcove_iframe video_id='ch10archive_news190817guammoavrobert_1800' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_77omlpdp' duration='87'']