כוכבים בלי אליפות: האם ה-NBA נפרדת משושלת גולדן סטייט? • דעה
זה לקח הרבה יותר זמן מהרגיל, אבל 5 שנים של גמרים רצופים נתנו בסופו של דבר את אותותיהן וגרמו לווריורס להישבר. חרף ההפסד בגמר נגד טורונטו ואיבוד התואר, את הגדולה שלהם יהיה קשה לשחזר
גולדן סטייט הפכה העונה לקבוצה הראשונה מאז בוסטון של ה-60' שמגיעה לחמישה גמרים רצופים. הסלטיקס של 1963 למשל התחילו את העונה ב-20 באוקטובר, וסיימו אותה ב-24 באפריל אחרי שתי סדרות. רוב המשחקים שלהם היו באזור הזמן המזרחי; היו אז בדיוק שתי קבוצות מערבית לסנט לואיס - סן פרנסיסקו ווריורס ולוס אנג׳לס לייקרס.
בחמש העונות האחרונות, גולדן סטייט שיחקה 410 משחקי עונה רגילה כמו כולן, אבל עוד 105 משחקי פלייאוף. עוד 10 חודשים במהלך 5 שנים שבהן, כאשר רוב היריבות נופשות, עובדות על הדראפט ומתכוננות לשוק החופשי של אחד ביולי - הווריורס בנוהל של טיסה, אימון, מסאז׳ים, צפייה בווידאו, משחק וחוזר חלילה, עד לטקס הנפה או לשיברון לב באולם הביתי.
כתבות נוספות בחדשות 13:
עברה כל גבול: טורונטו ראפטורס אלופת ה-NBA בפעם הראשונה
בפעם ה-53 בתולדותיה: מכבי ת"א זכתה באליפות המדינה בכדורסל
מוקדמות אליפות אירופה בכדורגל: ישראל הובסה 4-0 בפולין
את העונה האחרונה הם פתחו באמצע אוקטובר וסיימו באמצע יוני. בחמש העונות האלה, שלושה מארבעת השחקנים ששיחקו הכי הרבה דקות ליגה ופלייאוף מגיעים מהמפרץ - סטף קארי, קליי תומפסון, דריימונד גרין (הרביעי? ג’יימס הארדן). זה עומס לא הגיוני, כמעט לא אנושי, ובסוף, כפי שתעיד הרצועה הקרועה של איש הברזל קליי תומפסון, גם לא בריא.
הווריורס הצליחו ברוב השנים האלה למתוח לקצה את מה שאנחנו יודעים על הישרדותן של שושלות כדורסל מודרניות. בדרך כלל האורך המקסימלי היה ארבע שנים של גמרים, ואז סיום עגום עם סגל מזדקן, כוכב נוטש ו/או חדר הלבשה מפורק. הווריורס הסתכלו למלאך המוות של השושלות בעיניים וצחקו עליו; רוב הסגל שלהם עוד היה בשיאו, חדר ההלבשה היה מלוכד, ושחקנים שלפני שנה היו בליגת ההתפתחות נלחמו אחד עבור השני כמו אריות והוציאו מעצמם 130% על הבמה הגדולה בעולם. רק השבוע הצליח אותו מלאך מוות של שושלות, במהלך משולב וקטלני על שני שחקנים שכנראה חזרו מפציעה מוקדם מדי - תומפסון וקווין דוראנט - לנקום את נקמתו.
הקיץ של 2019 היה אמור להיות חגיגה לווריורס. עוזבים את האוראקל ארנה באוקלנד לטובת הצ׳ייס סנטר החדש והמפואר בסן פרנסיסקו, נכנסים אליו בכל הכוח כאלופים עם סטף וקליי ודריימונד לפחות, ואולי גם דוראנט יבין איפה טוב לו ויישאר.
בפועל, הם ייכנסו אליו בלי דוראנט וקליי במדים, עם סטף קרי, עם גרין בשנה אחרונה של החוזה, ועם סגל שיהיה קשה מאוד לחזק כאשר סטף, גרין, אנדרה איגודאלה ושון ליבינגסטון ביחד כבר מרוויחים 85 מיליון דולרים. בהנחה שהפציעה בברך לא תמנע מקליי להישאר על חוזה מקסימום, כל תוספת כבר תטביע את בעלי הווריורס עמוק במס המותרות. כשאתה אלוף וצינורות הכסף משפריצים עליך, זה פחות כואב. כשאין לך אף שחקן מוביל מתחת לגיל 29, שני חלקי מפתח בשושלת כבר באזור גיל 35, שאר הליגה כבר משחקת בקצב שלהם ומצמיחה קלעי שלשות מוכשרים בכמויות, וצמרת המערב צפויה להתחזק בקיץ הקרוב - זה קצת פחות כיף.
הווריורס החליפו בקיץ 2016 את תדמית חביבי הליגה בתדמית המגה-זורד המרושע שדורס כל יריבה. פלייאוף של מאזן 1-16 הראה את מלוא הארסנל של אחת החבורות המוכשרות שדרכה אי פעם על מגרש כדורסל. עכשיו הם נראים שבריריים, פגיעים ואנושיים יותר מאשר בכל נקודת זמן בשושלת 5 השנים הזו.
"כולם חושבים שזה הסוף עבורנו", סיכם דריימונד גרין, "זה לא חכם". הדברים נאמרו זמן לא רב לאחר שקליי תומפסון הבטיח לסטיב קר ש"שתי דקות ואני חוזר", וכמה שעות לפני שהתברר שקליי יחזור במקרה הריאלי באזור פברואר 2020. זה אולי לא חכם, לחשוב שסוף השושלת הגיע: מספיק שיגיעו לפלייאוף הבא עם סטף, קליי ודריימונד בריאים, ויש על מה לבנות. אבל איכשהו, יש הרגשה שזה היה לא רק סוף עידן באוקלנד, אלא שבעונה הבאה נראה על הבמה הגדולה ביותר קבוצה אחרת, סיפור אחר - אולי כזה שבדיוק כמו טורונטו 2018/19, אפילו עוד לא התחיל להיכתב.
עד אז, תנו כבוד לגולדן סטייט 2015-2019, קבוצה שהוכיחה לכולם שאפשר לקחת אליפות עם שלשות, ושהפכה מודל לחיקוי בזכות סגנון משחק ייחודי, אחווה נדירה ויכולת של כוכבים לוותר על אגו. ספק מתי, אם בכלל, נראה שוב עוד קבוצה כזו.