מנהיג דגול או כישלון מפואר? סיפור חייו של מיכאיל גורבצ'וב

האיש ששינה את העולם, השריד האחרון של האימפריה הסובייטית, נשיא ברית המועצות שלא פחד להנהיג רפורמות - מיכאיל גורבצ'וב, האיש עם הכתם על המצח, הלך אמש (שלישי) לעולמו. הוא היה ההפך הגמור מראשי הפוליטביורו שהעולם הכיר עד אז. מדינאים רבים ספדו לו, ומטעמו של נשיא רוסיה פוטין נמסר כי הוא הביע את תנחומיו.

"אנחנו צריכים עוד יוזמה, עוד דמוקרטיה, עוד ארגון, עוד משמעת, ואז נוכל להביא את הבנייה מחדש למהירות מלאה, וכל זה יעניק תמריץ חדש לפיתוח הסוציאליזם", גרס גורבצ'וב באחד מנאומיו, באופן המדגיש את פתיחותו למערב ולרפורמות של ליברליזציה פוליטית וכלכלית בברית המועצות.

ב-1985 מונה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ומייד טבע שני מושגים מנחים: "גלסנוסט" - פתיחות, ו"פרסטרויקה" - בנייה מחדש. מנהיגי המערב הוקסמו ממנו. הוא אפשר למיעוטים אתניים ולכוחות לאומניים בברית המועצות בפעם הראשונה להרים ראש, דבר שגרם למהומות, ולתחילת קריסתה.

ב-1989, כשההמונים משני הצדדים החלו להרוס את חומת ברלין, הוא קיבל החלטה בניגוד לקודמיו שלא לשלוח את הצבא לדכא את ההתקוממות העממית. התוצאה הייתה לא רק איחוד גרמניה, אלא עוד לבנה שנפלה לקראת קריסתה המוחלטת של ברית המועצות.

"המודל שיושם בברית המועצות ונכפה על מדינות מזרח אירופה ומרכז אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה - הפסיד", אמר גורבצ'וב באחד מהראיונות העניק לאחר שסיים את תפקידו כנשיא בריה"מ. באוגוסט 1991, כשהיה בנופש בחצי האי קרים, עלו טנקים על הכיכר האדומה, והתחולל ניסיון הפיכה כאשר ריאקציונרים סובייטים שחשו שהשלטון והכוח בורחים מידיהם שמו אותו במעצר בית.

אבל אחרי ארבעה ימים הצליח בוריס ילצין שהיה אז נשיא הרפובליקה של רוסיה, להביס את המורדים. גורבצ'וב חזר למוסקבה, אבל לכולם היה ברור שימיו בשלטון ספורים. בתום אותה שנה הוא התפטר ובוריס ילצין נבחר במקומו לתפקיד נשיאה הראשון של הפדרציה הרוסית.

למרות פרס נובל לשלום שקיבל, בעיני בני עמו הוא נחשב לכישלון, האיש שלא רק מוטט את ברית המועצות, אלא גרם לרוסיה לחדול מלהיות מעצמה, מצב שפוטין מנסה עכשיו לשנות. "מתחתי עליו ביקורת רבה בפומבי. לפעמים הוא מאבד את העשתונות. פעם הוא אמר שwיש לקצר את הלשון של גורבצ'ובw, אמר המזכ"ל לשעבר במסגרת הראיונות שהעניק לבמאי הסרט הלטבי-צ'כי "גורבצ'וב, גן עגן".

גורבצ'וב המשיך להטיף לשלום, לדמוקרטיה ולסובלנות עד יומו האחרון, וכדי לממן את פעילותו זו השתתף בין השאר בפרסומות ל"לואי ויטון" ול"פיצה האט". אתמול, בגיל 91 ואחרי מחלה קשה, ליבו של המנהיג ששינה את העולם גם אם לא התכוון לכך, חדל לפעום.