כבוד אחרון לצלילי התקווה: נקבר קברניט המטוס שנחטף לאנטבה

מישל בקוס ביקש לפני מותו כי בהלווייתו ינוגן ההמנון הישראלי - וכך קרה. נציג צה"ל נכח באירוע המרגש שבו נקבר הקפטן הצרפתי, שסרב לעזוב את החטופים היהודים למרות שהמחבלים אפשרו לו לברוח

זמן צפייה: 02:48

ביום שלישי השבוע, כשאזרחי ישראל יצאו להצביע, הובא לקבורה בצרפת מישל בקוס – הקברניט שמטוסו נחטף בשנת 1976 לאנטבה, וסירב לעזוב את הנוסעים היהודים למרות שהמחבלים הציעו לו לנוס על נפשו. הבקשה האחרונה שלו, לפני שהלך לעולמו, הייתה להיקבר כשברקע מתנגן ההמנון הישראלי "התקווה" – וכך אכן קרה.

נילי בן דור, ניצולת אנטבה, העבירה לידי חדשות 13 תיעוד מרגש מהלוויה. ארונו של בקוס כוסה בדגל צרפת, מסביבו עמדו אנשי צבא בכירים, מכהנים וכאלה שיצאו לגמלאות, אנשי דת, וגם נציג ישראלי רשמי - נספח צה"ל בצרפת, אלוף משנה יהונתן יערי, איש חיל האוויר, שהצדיע בזמן השמעת "התקווה".

צילום: החדשות 13

ביוני 1976 נחטף מטוס אייר פראנס, כשעליו 248 נוסעים ו-12 אנשי צוות, שטס מנתב"ג לפריז על ידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינים שהורו לטייס לנחות באנטבה. המחבלים הפרידו בין הנוסעים היהודים והישראלים לבין שאר החטופים, והציעו לאחרונים לצאת מהמטוס. אך הקברניט הצרפתי נוצרי, בקוס, התעקש להישאר עם החטופים שאותם לא הכיר מתוך אחריות לשלומם, וקשר את גורלו בגורלם.

אחרי "מבצע יהונתן" ההירואי, בקוס זכה באות הלגיון הצרפתי ובאות הוקרה מראש הממשלה דאז, יצחק רבין.הניצולים והקברניט שמרו על קשר. בקוס ביקר בישראל פעמים רבות, בין היתר באזכרות לזכרו של מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע, יוני נתניהו.

 מישל בקוס, שהיה קברניט טיסת אייר פרנס שנחטפה לאנטבה
מישל בקוס, שהיה קברניט טיסת אייר פרנס שנחטפה לאנטבה | צילום: החדשות 13

בני דוידזון היה בן 13 כשטס עם הוריו על אותה טיסה. בריאיון ליעקב אילון, ביום שבו הלך לעולמו בקוס, סיפר דוידזון כי הוא זוכר "איש מרשים ביותר, לא רק במראהו וגובהו, אלא גם בהתנהגות שלו, במנהיגות שלו ובשקט שלו". כמו כן הוסיף: "החמלה והנדיבות, הנתינה והרוך שלו, בד בבד עם יכולת מנהיגותית באירוע טרור קשה הייתה מדהימה. הוא היה עובר בין האנשים, רוכן, בודק מה שלומם".

[brightcove_iframe video_id='programs-yaakov-eilon-20190412-1748' autoplay='0' credit='' desc='ניצול אנטבה, בני דוידזון, על מותו של הקברניט מישל בקוס' kid='1_abjhwj8j' duration=''']

לדברי דוידזון, מישל פעל מתוך תחושת שליחות ואחריות עמוקים. "מרגע שנחתנו באנטבה ונכנסנו לטרמינל שבו הוחזקנו כחטופים, כבר היה ברור מאותו הרגע שמישל הוא מנהיג, הוא המפקד של הטיסה הזאת ובאחריותו 250 איש וכך הוא נהג – הוא דיבר עם החוטפים, עם אידי אמין, עם החיילים והקצינים האוגנדים, הוא תיווך ודאג לכל מה שהיה צריך לדאוג".