בדרך לאוסקר: "עלובי החיים" חושף את החצר האחורית של צרפת

הסרט הצרפתי "עלובי החיים" בבימויו של לאדג' לי אומנם מבוסס על הרומן האלמותי של ויקטור הוגו מ-1862, שמתאר את משבר המעמדות במדינה האירופית, אך הוא רחוק מלהיות עיבוד נאמן למקור. הסרט, שמייצג את צרפת בקטגוריית הסרט הזר בתחרות פרסי האקדמיה האמריקנית לקולנוע - האוסקר, שואב את הזעם העולה מהשכונות הפרבריות, הנידחות והמוזנחות שמחוץ לעיר האורות הנוצצת פריז.

בשנת 2005, עת פרצו המהומות בצרפת שהתבטאו בעיקר בהפגנות אלימות, הצתות והריסת רכוש אך כללו גם מעשי רצח (ואף כונו בישראל "האינתיפאדה הצרפתית"), שהה הבמאי לי במונפרמיי - אחד האזורים הרגישים והמסוכנים ביותר בפרברי פריז. למעשה, הוא גדל והתחנך באותן שכונות ממש. אומנם תושבי השכונות משתייכים לקבוצות המיעוט בצרפת: שחורים וערבים-מוסלמים, אך הם אינם מהגרים ואף לא בני מהגרים. מדובר בדור רביעי וחמישי שגדל והתחנך במדינה - צרפתים מן המניין. דבר אחד משותף לתושבי השכונות הללו: התחושה כי הם אזרחים סוג ב' במדינה האירופית.

כתבות נוספות בחדשות 13 >> 

בתום מרדף בים: סוכל ניסיון הברחת אמצעי לחימה לחמאס • תיעוד

סין מודה בטיפול לקוי בהתפרצות הנגיף; זינוק במספר המתים

כשדאע"ש הכה באירופה: הפיגוע שזעזע את צרפת • מסכמים עשור

הסרט פותח בניצחונה הגדול של צרפת במונדיאל האחרון. פריימים מרהיבים של המון חוגג ברחובות עולים על המסך, אך כשעלילת הסרט מתקדמת היא שופכת אור על הנעשה בשכונות לאחר שאורות החגיגה כבים. לי אינו עושה חלוקה דיכוטומית של "טובים או רעים", והכל שזור זה בזה: המעשים של גיבורי הסרט מעלים בצופה תחושה של אסור ומותר בערבוביה. הנפיצות גבוהה ביותר: התחושה היא כי כל רגע יכול להתרחש פיצוץ גדול בין השוטרים לתושבי השכונות.

בהמשך מגולל הסרט את קורותיהם של תושבי הפרברים שמחוץ לעיר הבירה הצרפתית ומציג לצופים את הדילמות איתם הם מתמודדים במצוקותיהם. במהומות של 2005 צרפת סערה ובערה - אך גם בחלוף 15 שנה, הבעיה טרם נפתרה. הוואקום שנוצר באותם אזורם גרם לפריחה של סוחרי סמים - והיום המצב החמיר: האחים המוסלמים רגישים למצב של בני הנוער בשכונות ופועלים לנצל אותו כדי לשכנע אותם להצטרף לשורותיהם.

בדיוק את הנקודה הזו מציף הסרט מעל לפני השטח. הבורגנים הצרפתיים, המרוכזים בערי המטרופולינים, נהגו לעצום עיניהם למול ההידרדרות המתמדת בפרברים - אך עתה מוטחת לפניהם המציאות ואינם יכולים עוד לסרב לראותה. אולי הם עדיין יכולים שלא להכיר בנרטיב ההזנחה, אך בעקבות הסרט הם אינם יכולים להתכחש לחיים שם. מנגד, הממסד מחבק את הסרט כי הוא מעוניין בזכייה המכובדת, אך רק הזמן יגיד אם יגיע שינוי ממשי בגישתו לתושבי השכונות.

בחיים עצמם ומחוץ למרקע, נזהר הציבור מלהיכנס לשכונות אלה. אומנם בדרך לשאר ערי צרפת יש לנסוע בכביש הראשי ולעבור דרכן, אך רבים מאיצים את רכבם בצמתים המובילים לשכונות, וחלקם אף מגדילים לעשות ולא עוצרים ברמזור אדום, אלא עוצרים את הרכב מרחק עשרות מטרים מהרמזור. הסיבה: לא נדיר לראות שוד לאור יום בשיטה המוכרת של ניתוץ זגוגית הרכב וגניבת התיק שבד"כ מונח במושב שליד הנהג. אם איתרע מזלכם ונשדדתם באופן זה, אל תמהרו לתחנת המשטרה בה יאמרו לכם מפורשות: "אנו לא נכנסים לשם. צריך להיזהר מלעבור ליד השכונות האלה".

הסרט מותח באופן יוצא דופן את הביקורת החברתית הנוקבת על יחס החברה הצרפתית לאזרחיה החיים בשוליים, ותושבי השכונות מעידים עליו כי הוא מתאר את חיי היום-יום בצורה מדויקת להפליא מבלי לייפות או לשכתב מחדש את האירועים המתרחשים בו.