הדרמה באוסטריה היא תזכורת נוספת לקיום התמנון הרוסי • פרשנות

התחקיר המרשיע שהביא להתפטרותו של מנהיג מפלגת הימין הקיצוני באוסטריה, הוא עוד תזכורת חשובה לניסיונות הרוסיים לבחוש בפוליטיקה של מדינות אחרות, במערב ומחוץ לו. התחקיר גולל כיצד נפגש היינץ כריסטיאן שטראכה, סגן הקנצלר ויושב ראש מפלגת החירות, עם מקורבת לכאורה לאוליגרך רוסי המקורב לנשיא פוטין, שהציעה לו עסקה מלוכלכת חודשים ספורים לפני הבחירות: הטבות כלכליות לשטראכה תמורת קידום האינטרסים הרוסיים לאחר הבחירות.

הרציונל הרוסי הוא ברור וקבוע: ניסיון להחליש את ריבונותן של המדינות הדמוקרטיות, ולפרק את המסגרות העל מדינתיות במערב, תוך קידום האינטרסים והגדלת מוטת השליטה הרוסית כמה שניתן. הדרך להשגת המטרות הללו גם היא קבועה יחסית: בריתות אפלות עם גורמים לאומניים מהימין ומהימין הקיצוני, כאלה שמתנגדים גם הם לעקרונות הדמוקרטיה הליברלית.

בשם הרעיונות הללו רוסיה התערבה באופן בוטה גם בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016. הבחירה בדונלד טראמפ כמועמד הרצוי כמובן איננה מקרית. מנהיג פופוליסט ובדלן, שקורא תיגר על העקרונות הליברליים הדמוקרטיים, בהם חופש העיתונות, היחס השלילי למסגרות על לאומיות כמו האיחוד האירופי, האו"ם, בית הדין הבין-לאומי בהאג ועוד -  התאים לפוטין כמו כפפה ליד.

המעורבות הרוסית בבחירות בארה"ב היא אמנם הבולטת ביותר, אך לגמרי לא היחידה. רק לאחרונה התפרסם תחקיר מקיף ב-CNN אודות המעורבות הרוסית במשבר הפוליטי בסודאן, על מנת לשמר את שלטונו של עומאר אל-באשיר, אסלאמיסט לאומן שנחשב לבעל ברית של פוטין. באמצעות הפצת מסרים שקריים אודות ניסיונות ישראלים להפיל את אל-באשיר, והאשמת אנשי האופוזיציה בתמיכה בערכים אנטי-מוסלמיים, כמו חיזוק הלהט"בים במדינה המוסלמית, ניסה יבגני פריגוזין, המכונה "השף של פוטין", להשאיר את השליט הרודן בתפקידו - אך נכשל.

במהלך השנים האחרונות האשימו שורת מדינות מערביות במעורבות רוסית בוטה בענייניהן, החל מבחירות כלליות וכלה במשאלי עם ובחקיקה. גרמניה, הולנד, צרפת, צ'כיה ובריטניה הן רק חלק מהמדינות שהפנו אצבע מאשימה כלפי הקרמלין. גם בארצות הברית נטען כי רוסיה מתערבת לא רק בבחירות הכלליות, אלא מנסה להשפיע על נושאים רבים שנחשבים למהותיים, בהם חוקי נשק, אקלים, והגירה – כדי ליצור פילוג באוכלוסיה, ולהחליש את המעצמה היריבה.

השיטות לרוב די דומות: מהפצת שקרים ופייק ניוז באופן מאורגן, באמצעות הרשתות החברתיות כמו פייסבוק וטוויטר; דרך פריצות סייבר, שינוי תוצאות וגניבת מידע; ועד הדלפות מגמתיות נגד המועמד הלא רצוי. הפרקטיקות האלה, כולן, שימשו את מוסקבה בבחירות בארה"ב, ובמקומות אחרים ברחבי העולם. הרוסים כמובן מכחישים באופן גורף את כל ההאשמות, אף שחלק גדול מהן מוכחות.

השבוע יעמוד התמנון הרוסי למבחן נוסף, כאשר תושבי מדינות האיחוד האירופי יצאו לקלפיות על מנת להצביע בבחירות המכריעות לפרלמנט האירופי. אם הסקרים יתממשו, צפוי גוש המפלגות הלאומני, הכולל את מנהיגי תנועות הימין הקיצוניות הבולטים באירופה, בהם מארין לה פן בצרפת, ויקטור אורבן בהונגריה ומתאו סלביני באיטליה, להתחזק באופן משמעותי ולהגדיל את מספר המושבים בפרלמנט.

לפני כשבוע וחצי אמר מזכ"ל נאט"ו לשעבר, אנדרס פוג ראסמוסן, בריאיון למגזין "פוליטיקו" כי "רוסיה משקיעה מאמצים חסרי תקדים כדי להתערב בבחירות לפרלמנט האירופי". ראסמוסן טען כי לרוסים אין מועמדים אידיאולוגיים מועדפים, אלא מטרתם לערער את היציבות ולייצר כאוס בבחירות.

טענות אחרות שהושמעו כלפי הרוסים בהקשר למעורבות בבחירות לפרלמנט האירופי, היו כי הם צפויים לפעול למען התחזקותו של הימין הקיצוני. לא קשה להבין איזה רווח פוליטי יכול פוטין להשיג מהתחזקותו של הגוש הלאומני היורוסקפטי שכבר הודיע שמטרתו להחליש את המוסדות האירופיים - עד כדי פירוקם – לטובת רעיון השיבה ללאומיות.