ממוקד מעורר אימה - למודל להתמודדות: כך נאבקת איטליה בקורונה

כאשר נגיף הקורונה הגיע לראשונה למערב, איטליה הפכה למוקד התפרצות משמעותי שהטיל מורא על העולם כולו. "אנחנו רואים את מה שקורה באיטליה, ולא רוצים להיות במקום הזה", הצהיר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ב-17 במארס. חודשים ספורים קדימה – וארה"ב זינקה לראש הטבלה העולמית, עם קרוב ל-5 מיליון נדבקים ויותר מ-150 אלף מקרי מוות. גם מדינות אירופיות, שתחילה הסתכלו מבחוץ על המשבר באיטליה, החלו עד מהרה להתמודד עם התפרצויות נרחבות של הנגיף והשלכות כלכליות רבות השפעה. רבות מהן חוות בימים אלה את הגל השני, ובכמה מקומות – בריטניה, למשל – דוחים את צעדי היציאה מסגר.

באיטליה, עם זאת, המצב כבר שונה: בתי החולים ריקים כמעט לחלוטין מחולי קורונה, ומניין מקרי המוות היומי בלומברדיה – המחוז שבו פרצה המגפה במדינה – נשאר קרוב לאפס. על פי כמה גורמים, מספר הנדבקים היומי הוא אחד מהנמוכים באירופה ובעולם. למרות עלייה קלה שנרשמה בכמות המקרים בשבוע האחרון, האיטלקים אופטימיים – וזאת למרות שמומחי הרפואה במדינה מזהירים מפני שאננות ומכך שהתמונה עוד יכולה להשתנות. ה"ניו יורק טיימס" סקר את האופן שבו המדינה התמודדה - וממשיכה להתמודד - עם המשבר, בניסיון להסביר כיצד הצליחה במקומות שמדינות רבות אחרות נכשלו - למרות נתוני הפתיחה שלה.

הבידוד של איטליה משכנותיה האירופית בתחילת המשבר, סייע ככל הנראה בהתמודדותה, הסביר מומחה מארגון הבריאות העולמי ל"ניו יורק טיימס". "בהתחלה הייתה תחרות, לא היה שיתוף פעולה", הסביר, "וכולם הכירו בכך שאיטליה נותרה לבדה באותו שלב. מה שנאלצו לעשות כתוצאה מכך שהפכו מבודדים – התגלה כיעיל יותר ממה שעשו מדינות אחרות".

תחילה איטליה בודדה ערים, אחר כך את מחוז לומברדיה שבצפון ואחר כך את כל המדינה ואייה – וזאת למרות שבחלק מהאזורים היה מספר נמוך של נדבקים. במהלך הסגר התנועה הוגבלה באופן מחמיר, ואנשים נאלצו למלא טפסים כדי להוכיח שהם נדרשים לצאת מביתם למען עבודה, מקרה חירום בריאותי או צורך דחוף אחר. מסכות וריחוק חברתי נאכפו בקפידה, ובאופן כללי האזרחים צייתו להנחיות. ברקע המספרים הגבוהים והתמונות הקשות שהגיעו מאיטליה, שיעור ההעברה של הנגיף ירד במהירות והעקומה השתטחה – בניגוד למדינות אחרות שנקטו בגישות אחרות, כמו שבדיה למשל. לאחר מכן המדינה החלה להיפתח בהדרגתיות, והרחיבה לאט לאט את החירויות במרווחים של שבועיים – בהתאם לקצב דגירת הנגיף.

בסופו של דבר, הסגר הפחית את ההעברה של הנגיף בחברה, ובכך הוריד את הסיכוי של אנשים לבוא במגע עם חולים. בסוף הסגר, הסירקולציה של הווירוס צנחה באופן תלול ושרשרות ההדבקה נקטעו. חלק מהרופאים האיטלקים סבורים כי הנגיף באיטליה מתנהג כעת באופן שונה. אחד מהם טוען כי בשיא המשבר, בית החולים שלו טיפל ב-500 חולים בעת ובעונה אחת, בעוד שכעת אין בו כלל חולי קורונה. הוא סבור כי הנגיף נחלש.

לסגר שהוטל במדינה היו ללא ספק השלכות כלכליות. במשך שלושה חודשים בתי עסק ומסעדות נותרו סגורים, חופש התנועה הוגבל באופן משמעותי והתיירות פסקה כליל. איטליה צפויה לאבד כ-10% מהתוצר המקומי הגולמי שלה השנה. עם זאת, בנקודה מסוימת במהלך התפשטות הנגיף, האיטלקים החליטו להציב את הבריאות לפני הכלכלה – כך הצהיר אז ראש הממשלה. ההחלטה להטיל סגר מוחלט הביאה לביקורת קשה, לפיה הזהירות הקיצונית שבה נקטה הממשלה גרמה לשיתוק הכלכלה. עם זאת, נראה כי הדבר התגלה כמועיל יותר מאשר לפתוח את הכלכלה בעוד שהנגיף עדיין משתולל – כפי שניתן לראות בארה"ב, ברזיל ומקסיקו.

השבוע, הפרלמנט הצביע על הארכת סמכויות החירום של הממשלה עד 15 באוקטובר, לאחר שראש הממשלה קונטה טען שלא ניתן להסיר עדיין את המגננות – "הנגיף עדיין מסתובב". הסמכויות הללו מאפשרות לממשלה לשמר את ההגבלות ולהגיב במהירות – כולל על ידי הטלת סגר – לכל תרחיש. הממשלה כבר הטילה מגבלות תנועה על יותר מ-12 מדינות לאיטליה, היות שייבוא הנגיף ממדינות אחרות הפך להיות הפחד הגדול ביותר של הממשלה. "ישנם מקרים רבים בצרפת, בספרד ובבלקן, מה שמעיד על כך שהנגיף עוד כאן", אמר רופא איטלקי שמכהן בתפקיד בכיר בארגון הבריאות העולמי, "הוא יכול להגיע בכל שלב".

בעוד שהממשלה שוקלת לפתוח הגבלות נוספת – בהן מועדוני לילה ופסטיבלים – רבים ממומחי הבריאות מפצירים שלא להיות שאננים ולהמשיך לעמוד על המשמר. "אפילו אם המצב טוב יותר לעומת מדינות אחרות, עלינו להמשיך להתנהל בזהירות. אי אפשר לפסול את האפשרות שתהיה התפרצות נוספת באיטליה בעוד ימים ספורים. אולי זה רק עניין של זמן".