הנרי קיסינג'ר, לשעבר מזכיר המדינה של ארה"ב, הלך לעולמו בגיל 100
ד"ר קיסינג'ר, חתן פרס נובל לשלום, ייזכר במיוחד בזכות כהונתו כיועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית ובהמשך כיהודי הראשון שכיהן כמזכיר המדינה, שניהל את מדיניות החוץ האמריקנית מטעם המפלגה הרפובליקנית בשנות ה-70 הסוערות, ופעל לזירוז הזרמת אספקת תחמושת ומטוסים לישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים
ד"ר הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה המיתולוגי של ארצות הברית, חתן פרס נובל לשלום, הלך לעולמו הלילה (חמישי), חצי שנה אחרי שחגג את יום הולדתו ה-100. קיסינג'ר נותר בעל השפעה בממשל האמריקני גם הרבה אחרי שכבר לא היה חלק ממשי ממנו, אך הוא ייזכר במיוחד בזכות כהונתו כיועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית ובהמשך כיהודי הראשון שכיהן כמזכיר המדינה, שניהל את מדיניות החוץ האמריקנית מטעם המפלגה הרפובליקנית בשנות ה-70 הסוערות.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "הנרי קיסינג'ר היה מגדולי הדיפלומטים. מי שכנער יהודי נמלט מהנאצים הפך לענק שעיצב במו ידיו ומוחו החריף את המדינאות העולמית. משפחת העמים כולה מתברכת עד היום מפירותיהם של התהליכים הרי הגורל שהוביל, ובהם הנחת היסודות להסכם השלום של ישראל עם מצרים. בשיחתנו האחרונה, בה בירכתי אותו ליום הולדתו, הוא אמר לי: "זכור, תמיד אהבתי את ישראל ותמכתי בה, ותמיד אוהב".
קיסינג'ר נולד בשם היינץ אלפרד קיסינגר ב-27 במאי 1923 במדינת בוואריה שבגרמניה, למשפחה יהודית מסורתית, בתקופת רפובליקת ויימאר. באוגוסט 1938, כשהיה בן 15, נמלטה משפחתו ללונדון בשל רדיפת המשטר הנאצי, ובהמשך הגיעה לניו יורק. לאחר הגעתו לארצות הברית שינה את שמו להנרי קיסינג'ר.
מהמבטא הגרמני הוא לא הצליח להיפטר לחלוטין, אבל מעטים המהגרים שהשתלבו והשפיעו על החברה האמריקנית יותר ממנו. בשנת 1943 גויס לצבא האמריקני ואז גם קיבל אזרחות אמריקנית. בשל שליטתו בגרמנית, הוא הוצב במחלקת המודיעין, ובשנותיה האחרונות של מלחמת העולם השנייה השתתף במבצעים רבים.
במהלך המלחמה החליט קיסינג'ר לנטוש את לימודי החשבונאות בהם החל לפני כן, ולפנות לעולם האקדמי תוך התמקדות בהיסטוריה פוליטית. בשנת 1950 הוא סיים לימודי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, כעבור שנתיים השלים את לימודי התואר השני, ובשנת 1954 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו.
הוא פיתח קריירה אקדמית, אך בתחילת שנות ה-60 החל למלא תפקידים שונים בממשל האמריקני, ושימש בין היתר כיועץ מיוחד בנושאים של מדיניות חוץ לנשיאים ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון. בשנת 1969 מונה על ידי הנשיא הנבחר ריצ'רד ניקסון לתפקיד היועץ לביטחון לאומי.
בשנת 1973 מונה קיסינג'ר, במקביל לתפקידו כיועץ לביטחון לאומי, לתפקיד מזכיר המדינה, והיה היהודי הראשון שכיהן בתפקיד זה בארצות הברית, והראשון שכיהן בשני התפקידים במקביל. שבועיים אחרי שמונה לתפקיד פרצה מלחמת יום הכיפורים, ולאור העובדה שהנשיא ניקסון היה שקוע בפרשת ווטרגייט, ניהל קיסינג'ר את מדיניות החוץ האמריקנית כמעט לבדו.
קיסינג'ר התנגד לבואה של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לוושינגטון במהלך המלחמה, בטענה כי הדבר יתפרש כחולשה מצד ישראל, אך בהתאם לדרישותיה הוא פעל לזירוז הזרמת אספקת תחמושת ומטוסים לישראל. במהלך המלחמה הוא יצא ל"מסע דילוגים" דיפלומטי כדי להביא להפסקת אש, והיה ממנסחי הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ולסוריה. בהמשך הוא יצא למסע דילוגים נוסף בין ישראל למצרים, שבסופו נחתם הסכם הביניים המדינות.
כחלק מתפיסת הריאל-פוליטיק בה נקט, במסגרת תפקידו כיועץ לביטחון לאומי וכמזכיר המדינה בתקופת הנשיאים ניקסון וג'רלד פורד, הוביל קיסינג'ר את תהליך הפרשת היחסים בין הגוש המערבי לגוש המזרחי, וכך למשל פעל למיסוד היחסים הדיפלומטיים עם סין הקומוניסטית ולחתימה על הסכם פריז בשנת 1973, במטרה להביא לסיומה של מלחמת וייטנאם. גישה זו גם הובילה להתנהלות שנויה במחלוקת, דוגמת התמיכה שהעניקה ארה"ב לפקיסטן במהלך מלחמת העצמאות של בנגלדש, ברקע רצח העם הבנגלי שבוצע על ידי הממשלה הפקיסטנית ללא כל התערבות אמריקנית.
לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים, בעקבות ניצחונו של ג'ימי קרטר הדמוקרטי בבחירות לנשיאות ב-1976, המשיך קיסינג'ר להשתתף בארגונים שונים שעסקו בהתוויית מדיניות חוץ, ובשנת 1982 הקים את חברת הייעוץ "קיסינג'ר ושות'" העוסקת במכירת שירותי ייעוץ מדיני ודיפלומטי לראשי מדינות וראשי תאגידים רב-לאומיים.