כבשה את המסך - ואת לב הצופים: הצלחת משחקי הכס • מסכמים עשור

אחת התופעות התרבותיות שהגדירו את העשור החולף היא משחקי הכס, שליוותה אותנו משנת 2011 ועד מאי האחרון. הסדרה, ששברה שוב ושוב שיאים, שינתה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על הטלוויזיה - מבחינת עלילה, דמויות, עומק, תקציב ומה לא.

רבים יגידו כי משחקי הכס זה הסיפור הכי טוב שנראה בטלוויזיה, ואולי אפילו גם אם מחשיבים את המסך הגדול. הסדרה הפכה לקונצנזוס, וגם אלה שפחות מתחברים לז'אנר הפנטזיה, כמו לדרקונים או להלכים הלבנים, מצאו המון נקודות חיבור וצללו עמוק לתוך היקום החדש שנחשף בפניהם. לרגל סיכום העשור חזרנו לסדרה שכבשה את המסך ושינתה את הכללים.

לכתבות נוספות בפרויקט מסכמים עשור

היקום של משחקי הכס

הסדרה, שמבוססת על ספריו של ג'ורג' ר. ר. מרטין - "שיר של אש ושל קרח", והופקה עבור HBO, עלתה לאוויר באפריל 2011, ובהתחלה קהל הצופים היה מצומצם לאוהדי הספרים ואוהבי הפנטזיה. עם זאת, ככל שהפרקים והעונות התקדמו, משחקי הכס התחילה לתפוס את תשומת הלב של קהל רחב יותר שלא בהכרח התחבר לז'אנר.

יהונתן צוריה, מבקר קולנוע ב"עין הדג", הסביר: "משחקי הכס הגיעה אחרי עשור שבו הלהיטים, בין היתר, היו הארי פוטר ושר הטבעות. אז הייתה הכנה כלשהי עם האפוס המלחמתי והרגשי של שר הטבעות, או הארי פוטר שבכלל היה פורץ גבולות. הדברים הללו גרמו לילדים שהלכו לראות את הסרטים האלה, ועכשיו הם בני 20 ומעלה, להיות בשלים לסדרה כזאת. אלה שלא התחברו לסרטים, עדיין הכירו את עולם המושגים, הוא לא היה זר לחלוטין. הם ידעו שדרקונים זה לא מוקצה".

הסדרה שאבה את הצופים לתוך יקום חדש, עם תרבויות חדשות ושונות, כל אחת עם מסורות ומנהגים ייחודיים, שפות חדשות שהומצאו בשביל התוכנית, כמו הדותראקית והוואליריאניות של "הבלתי טמאים", וכל פרט קטן היה מחושב בצורה דקדקנית כך שיוביל ליצירת מציאות מוחשית שכל אחד יכול היה להתחבר אליה.

"הסדרה משכה תשומת לב בעיקר בגלל הנועזות שלה. זאת סדרה שלקחה את עולמות הפנטזיה, אבל בעוד שכל עולמות הפנטזיה היו מאוד ילדותיים. פתאום היא הכניסה לתוך העולמות האלה אלמנטים שאנחנו מכירים מהמציאות בצורה שהיא מאוד בוטה", אמר. צוריה נתן כדוגמה את הפרק הראשון בסדרה, שבסופה רואים את ג'יימי לאניסטר דוחף את בראן סטארק מהחלון, מה שהופך אותו לנכה. "דברים כאלה לא קורים בעולמות פנטזיה רגילים, ששם הכול חמוד. זאת לא הייתה סדרה חמודה, היא הייתה משהו שנוגד מאוד את מה שתפסנו על פנטזיה".

מי שצפה במשחקי הכס הבין שהכול יכול לקרות

מעבר לכך, משחקי הכס סיפקה הכול בשביל הצופה, לטוב ולרע. מאלימות ברוטלית וחסרת רחמים, סצנות לחימה מופלאות, דיאלוגים עמוקים ואינטליגנטיים, דמויות מורכבות, שנינות, רומנטיקה, פוליטיקה, אונס, עירום, טרגדיה, תככים ומזימות. ובתוך כל אלה, האלמנט הכי חזק היה הידיעה אצל הצופה שהכול, אבל הכול, יכול לקרות - וזה הפך את הסדרה לקאלט.

אין צופה שלא הזדעזע (לפחות מאלה שלא קראו את הספרים) אל מול הסצנה בפרק התשיעי בעונה הראשונה שבה ערפו את ראשו של נד סטארק, שעד אותו מוות מחריד היה נראה שמדובר בדמות הראשית. עד השנייה שבה החרב נגעה בצווארו, אף אחד לא האמין שזה באמת יקרה. אבל מאותו רגע היה ברור שאף דמות אינה בטוחה בתוך העולם הלא מוכר שבנו לנו, ופעם אחר פעם הצופים חיכו, ופחדו, במיוחד מפרק תשע בכל עונה, שהבטיח לשנות את כל מה שחשבנו.

אחת הסצנות הזכורות בסדרה, שחרוטה בכאב בלבו של כל מעריץ, הייתה "החתונה האדומה", הפרק התשיעי בעונה השלישית שבו בוצע הטבח במשפחת סטארק מוכת הטרגדיות. "לאו דווקא שהחתונה האדומה הייתה שוק", אמר צוריה, "אלא מה שיפה, בדיעבד, זה הבנייה לאותה סצנה. כקונספט, למשל, שרואים את טיווין לאניסטר יושב וכותב באופן סודי, ואחר כך מבינים שהוא הורה להרוג את סטארק. מעבר לקטע של להראות לצופים שלא עלו על זה בזמן, מבחינת הדמות זה מהלך גאוני".

"זה מה שגורם לך להגיד וואו. אלה דמויות אינטליגנטיות, מפתיעות, אתה לא יודע מה יקרה איתן. זה לא רק שוק של 'אני לא מאמין שעשו את זה', זה אנשים חכמים בקרב מלכים אחד נגד השני, מזיזים שחקנים על לוח שחמט, שאין לו שני כיוונים אלא אלפי כיוונים, אתה לא יודע מה בא אליך ומאיזה כיוון".

ההקרנות ההמוניות והפחד מספוילרים

הטירוף סביב משחקי הכס נעוץ בקהל המעריצים האדוק, שהוכיח עד כמה השפעה הייתה לה. אם זה בכמות החיפושים עם שם הסדרה בגוגל, או העובדה שמשחקי הכס הייתה אחד הנושאים המדוברים ביותר ברשתות החברתיות. לפחות במהלך שידור העונות עצמן, היה נראה שזה הדבר היחיד שמעניין את הרחוב.

הסדרה הפכה לאירוע שבועי של ממש, שבו אנשים עוזבים הכול ויחד עם חברים, או לבד כדי להתרכז, צופים בפרק שעלה. ואם לא הספיקו, זו הייתה הישרדות של ממשל לעבור את היום בלי לשמוע ספוילרים. בעונה האחרונה ערכו הקרנות ברחבי העולם, וגם בישראל רבים עלו למוקדי המסכים הגדולים שהוצבו במרכזים שונים, בהם גם בפארק הירקון שבתל אביב.

אחד הטרנדים שהתפתחו במהלך הסדרה, היה שצופים צילמו את עצמם מגיבים לפרקים שלמים או לסצנות מפתיעות וקשות. בחיפוש ביוטיוב ניתן למצוא מאות סרטונים כאלה - התגובה לרגע שבו אריה סטארק הרגה את מלך הלילה, לחתונה האדומה, או לכל פרק מהעונה האחרונה כשעשרות אנשים התגודדו בפאבים והתפלאו, בכו, כעסו או צחקו יחד.

תגובות מעריצים לסנצת "החתונה האדומה"

תגובות הקהל לרגע שבו אריה סטארק הורגת את מלך הלילה 

ההבדלים בין הטלוויזיה לקולנוע היטשטשו

עד הסדרה, בייחוד ככזו המבוססת על ספרים, חווית המסך האיכותית הייתה שמורה בעיקר לקולנוע. אלא שרשת HBO, שהפיקה את משחקי הכס, שינתה את כללי המשחק. "משחקי הכס הייתה שחקנית מאוד משמעותית בטשטוש בין הטלוויזיה לקולנוע", הסביר צוריה.

"אם יש שינוי אחד שייחרט - זה שהרבה יותר ספרים ילכו לכיוון הסדרות. עד משחקי הכס, היה נהוג שאם יש ספר מצליח, היעד הבא הוא הקולנוע. אבל כשמתרגמים ספר לסרט, קטעים רבים נחתכים החוצה. סרט בדרך כלל אורך שעתיים, ואי אפשר להספיק הכול. אבל כשיש עשרה פרקים לכל עונה, אפשר לכלול את כל הדמויות, וגם המעריצים יכולים לקבל משהו יותר שלם, שנותן כבוד ליצירה".

"אנחנו רואים שהיום כל הסדרות שמתחרות על התואר היורשת של משחקי הכס, מגיעות מספרים. למשל 'המכשף', שעכשיו יצאה בנטפליקס, 'ווצ'מן' או 'חומריו האפלים'. לפתע יותר יותר סופרים שואלים את עצמם למה הם צריכים לזרוק חצי מהחומר שלהם ולהיות עם הלשון בחוץ. במשחקי הכס אמנם היו הרבה דברים שנחתכו החוצה, אבל עדיין היוצרים יכלו להרשות לעצמם הרבה יותר".

שוברת מוסכמות - ושיאים

חלק מהצלחה של יצירה טלוויזיונית בא לידי ביטוי בתארים שהיא קוטפת, והחותמת לגדולה של משחקי הכס זה השיאים שהיא שברה - פעם אחר פעם. משחקי הכס היא הסדרה היקרה ביותר שהופקה בטלוויזיה. העונה הראשונה עלתה 60 מיליון דולר, כ-6 מיליון דולר לפרק, ואילו התקציב לכל פרק בעונה האחרונה עמד כבר על 15 מיליון דולר. עם זאת, העונה היקרה ביותר הייתה השישית, כאשר כל פרק עלה 10 מיליון דולר, כלומר כל העונה עלתה 100 מיליון דולר.

הסדרה גם שברה שיאי צפייה. לפי נתונים שפורסמו מיד לאחר סוף הסדרה, עולה כי 19.3 מיליון איש צפו בפרק האחרון ב-HBO. כמיליון אנשים צפו בו רק בשידור הטלוויזיה, מה ששבר שיא של 15 שנה שהיה שמור לפרק הבכורה של העונה הרביעית של "הסופרנוס" שיצאה בשנת 2004. בסך הכול, על פי הערכות, 44.2 מליון איש צפו בכל פרק בעונה השמינית רק ב-HBO.

בהתאם לטירוף סביבה, משחקי הכס קטפה יותר פרסי טלוויזיה מכל סדרה אחרת. רק בטקס האמי היוקרתי היא זכתה ב-59 פרסים מתוך 161 מועמדויות. בסך הכול, הסדרה זכתה ב-313 פרסים מתוך 760 מועמדויות. כל אלה, ועוד, הביאו לכך שהסדרה אף נכנסה לספר השיאים של גינס שש פעמים, בין היתר כסדרה עם הכי הרבה הורדות פיראטיות. הפרק השני של העונה החמישית זכה בתואר השידור הגדול ביותר בו זמנית של סדרה טלוויזיונית, כאשר היא שודרה ב-173 מדינות שונות. נוסף על כך, העונה השישית היא העונה שגרפה הכי הרבה זכיות בטקס האמי - 12 פסלונים.

סוף המשחק: האכזבה מהעונה האחרונה - והמורשת שתישאר

לצד ההצלחה הבלתי מעורערת של הסדרה, יש קונצנזוס על כך שהעונה השמינית לא הייתה טובה כמו קודמותיה. הציפייה וההתרגשות לקראת העונה האחרונה של הסדרה, התחלפו עם כל פרק שעבר לאכזבה וכעס. הביקורת של המעריצים הייתה על התפתחות העלילה, כמו השינוי שעברה דאינריז ועד שנרצחה בידי ג'ון סנואו, הדיאלוגים הרדודים וסגירות מעגל מהירות. הצופים הרגישו שיוצרי הסדרה ניסו לזרז את הסיפור, מה שהביא לדיאלוגים רדודים וחוסר התעמקות בסצנות שהם חיכו להן במשך עונות שלמות, כמו מפגשים בין דמויות מרכזיות - אריה וג'ון, סאנסה וטיאון, ג'יימי ובראן. ובעיקר על הסיום המתקתק שלא מאפיין את הסדרה.

אחת האכזבות הגדולות ביותר של הצופים הייתה על הפרק השלישי, "הלילה הארוך" - הקרב עם ההלכים הלבנים, הרגע שבו החיים נלחמים במוות. הקרב הגדול בהיסטוריה של יקום משחקי הכס היה כל כך חשוך שכמעט ולא ראו כלום, והמעריצים ציפו לפרק הרבה יותר טראגי ממה שהיה. אם להסתכל על נתונים יבשים יותר, באתר Rotten Tomatoes, המדרג סדרות וסרטים, כל העונות קיבלו ציון של לפחות 90, בעוד העונה השמינית קיבלה 58.

"הייתה החלטה מאוד מוזרה, ששתי העונות האחרונות יהיו עם מעט פרקים - והתחילו להרגיש את העומס", הסביר צוריה. "מה שאנשים מאוד אהבו במשחקי הכס זה שהיה זמן להרגיש את הדמויות ולבנות דברים בצורה איטית".

"אם דמות הייתה צריכה לעבור יבשת, אז זה היה לוקח שישה פרקים, כשכל פרק היה יכול להיות כביכול כמה ימים, וגם אם זה לא תמיד היה הגיוני עדיין הייתה תחושת זמן. לדמות הייתה משימה בקצה השני, ובזמן שהיא הייתה עוברת את היבשת היא הייתה נתקלת בדברים שונים ומסתבכת, וכך העלילה הייתה מתפתחת למקום מעניין. אבל לפתע הדמויות התחילו להיות משוגרות, הן היו פה ואז שם. אולי זאת לא בהכרח הבעיה בעונה, אבל הכול היה לחוץ. התחלנו להרגיש שזה שהכול יכול לקרות בסדרה - הפסיק להיות נכון".

צוריה, שהגדיר את משחקי הכס כ"חתירה נגד הציפיות", אמר שלדעתו "בשנייה שיש סיום לסיפור שלך - אין את הציפיות שאתה יכול לחתור תחתיהם. אז הם עשו את זה בצורה מאוד ממהרת ומגושמת. וכשאתה נורא ממהר, ובעיקר כשנקודת הסיום שלך לא יכולה להשתוות לשיאים שלך, קצת בגלל איך שבנית את הסיפור, אז זה יוצא מפוקשש. הסדרה נמשכה עשור, היה אפשר להרגיש שזה הופך קצת כבד". צוריה נתן כדוגמא את מותו של נד סטארק: "הדמות מתה אחרי שנקשרת אליה, וזה העלה ציפיות למקום שהיא בקושי הצליחה לעמוד בהם לקראת סוף הסדרה".

"אנשים גם לא היו מרוצים מהתפתחות הדמויות", המשיך צוריה. "למשל דאינריז, שהייתה דמות הגיבורה הפופולרית, בשלושה הפרקים האחרונים לפתע הפכו אותה לאיזושהי נבלית מטורפת. זה קשה גם לשחקנית, שלפתע צריכה להפוך את הדמות, וגם למעריצים".

"לא יהיה אף אחד שידבר על העשור הזה בלי לדבר על משחקי הכס", טען צוריה. "היה לה הרבה כוח והיא תישאר בתודעה כמשהו גדול ומשמעותי שהשפיע על הטלוויזיה". עם זאת, בגלל העונות האחרונות, צוריה אמר כי "אני לא יודע אם עוד 20 שנה מישהו יגיד לבן שלו שהוא חייב לראות את הסדרה. עוד עשור יהיו חיילות שהולכות עם השם חאליסי ומקללות את ההורים שלהן". לדבריו, "שאלת המורשת היא מעניינת, וטרם נפתרה. יש סדרת המשך שעובדים עליה ב-HBO. אז אם פתאום היא תצליח איפה שמשחקי הכס נעצר, זה יעלה את הסדרה מחדש. אנשים יגידו שהסוף היה גרוע, אבל המותג משחקי הכס עוד חזק ומשמעותי".