30 שנה לנפילת החומה: גרמניה אוחדה - אך הפערים עדיין קיימים

היום (שבת), בדיוק לפני 30 שנים, התרחש אירוע היסטורי בממדיו ששינה לנצח את פניה של גרמניה כפי שהכירו אותה אז. חומת ברלין שהפרידה בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית נפלה, וסימנה את קץ הקומוניזם ותום המלחמה הקרה. שנה לאחר מכן, גרמניה כבר אוחדה באופן מלא.

מי שיבקר היום בברלין אולי לא יוכל לשים לב שבעבר חומת בטון ארוכה וגבוהה הפרידה באופן מוחלט בין חלקה המערבי למזרחי, ובין שני משטרים שונים לחלוטין באופיים שחלשו על כל צד של המדינה - הגוש הסובייטי שלט במזרח גרמניה והשליט בה כלכלה קומוניסטית, ובעלות הברית קיבלו את השליטה על מערב גרמניה, שם הייתה כלכלה קפיטליסטית.

לפי מחקר שערך מרכז המחקר האמריקני "פיו", רוב התושבים שגרו בגרמניה משני צידי החומה בתקופת נפילתה, מעידים שהאיחוד של גרמניה היווה התקדמות חיובית, ושלשינויים שהתרחשו במדינה מאז היו השפעה טובה על סטנדרט החיים, על הבריאות, על הגאווה לאומית, ועל תחומים נוספים כגון ערכי משפחה, רוחניות, חוק וסדר.

עם זאת, אם תשאלו את תושביה הוותיקים של העיר, תשמעו שהשפעות האיחוד והאינטגרציה המוחלטת של משטר קומוניסטי לתוך משטר מערבי – מורגשות בגרמניה עד היום, גם עשורים אחרי האיחוד ההיסטורי.

כר פורה לימין קיצוני ו"אזרחים סוג ב'": תחושת הנחיתות של תושבי מזרח גרמניה לשעבר

תושבי מזרח גרמניה לשעבר מביעים תחושות נחיתות בהרבה תחומים ביחס לתושבי המערב, ורבים מהם חשים שהאינטגרציה עדיין לא הושלמה במלואה וכי הפערים גדולים. התחושות האלה יחד עם תחושות של ייצוג לא הולם בפרלמנט של האינטרסים של תושבי המזרח לשעבר, מהווים כר פורה לעלייה של אלטרנטיבות פוליטיות קיצוניות שזוכות לאחוזי תמיכה גבוהים בהרבה באזורים אלו מאשר בכלל המדינה.

מסקר שנערך השנה במסגרת דוח של ממשלת גרמניה, שסוקר את סטטוס האיחוד, עלה כי 57% מתושבי מזרח גרמניה לשעבר עדיין רואים עצמם כאזרחים סוג ב', ורק 38% מהנשאלים ראו באיחוד הצלחה, בהם 20% בלבד צעירים מגיל 40. כמו כן, רבים מהם ציינו שהם אינם מרגישים שהם מיוצגים כראוי על ידי הפרלמנט, זאת, על אף שקנצלרית גרמניה ב-14 השנים האחרונות, אנגלה מרקל – היא תושבת המזרח לשעבר.

עוד עלה מהמחקר של מכון "פיו" כי הסבירות שתושב מזרח גרמניה לשעבר יצביע למפלגת הימין הפופוליסטי הקיצונית "אלטרנטיבה לגרמניה", גבוהה פי שתיים לעומת תושבי מערב גרמניה לשעבר. כך, 24% במזרח הביעו דעות חיוביות כלפיה מול 12% בלבד במערב. כמו כן, לאזרחים של מזרח גרמניה לשעבר יש דעות שליליות יותר כלפי קבוצות מיעוט מסוימות מאשר אנשים במערב.

כאשר תושבי המזרח נשאלו על תחושתם לגבי יהודים, כ-12% השיבו שהם חשים בעיקר תחושות שליליות או תחושות שליליות מאוד, לעומת 5% בלבד מתושבי מערב גרמניה. כשנשאלו שאלה זהה בנוגע למוסלמים, התחושה הכללית בשני צידי גרמניה שלילית יותר, אך עדיין קיים פער כאשר במזרח גרמניה 36% מחזיקים בתחושות שליליות או שלילות מאוד כלפי מוסלמים לעומת 22% במערב.

האמונה באל נשארה במערב: התפיסה הקומוניסטית עדיין נותנת אותותיה

גם בתחום הדת עדיין ניכרות ההשפעות של השלטון הקומוניסטי שרווח אז במזרח גרמניה, משטר חילוני באופיו, אל מול השפעות בעלות הברית על מערב גרמניה.

שישה מתוך עשרה מבוגרים שגרים במערב גרמניה לשעבר העידו שהדת היא גורם חשוב או חשוב מאוד בחייהם, בעוד שישה מתוך עשרה מבוגרים במזרח גרמניה העידו שהדת היא גורם לא כל כך חשוב או לא בכלל חשוב. 45% מכלל המשיבים של מזרח גרמניה לשעבר אמרו שהדת לא חשובה כלל בחייהם. 56% מהבוגרים במערב גרמניה הסכימו עם האמירה ש"לאלוהים יש תפקיד משמעותי בחיי", לעומת 72% מהמזרח לשעבר שאינם מסכימים עם אמירה זו.

כשהקומוניזם פגש את הקפיטליזם: כששני עולמות הפוכים צריכים להתאחד

הנושא הכלכלי מהווה את אחת מאבני המחלוקת העיקריות שמבדילה בין שני הגושים השונים ששלטו אז בגרמניה. המשטר הקומוניסטי דוגל בשליטה מוחלטת של הממשלה בכלכלה תוך חתירה מקסימלית לשוויון בין השכבות השונות באוכלוסיה. הכלכלה המערבית מאידך, דוגלת בקפיטליזם, ליברליות ושוק חופשי ותחרותי. האינטגרציה בין שתי הכלכלות האלה היא כמעט בלתי אפשרית, בטח ובטח בפרק זמן קצר כפי שקרה עם נפילת החומה.

אחד הצעדים העיקריים שננקטו בגרמניה על מנת להתמודד עם הפערים הללו הוא "מס סולידריות" בגובה של 5.5% מהשכר, בעיקר של אנשים שמשכורתם גבוהה, שמושקע כולו בפיתוח של מזרח גרמניה. בשעתו, הוחלט כי המס יעוגן ל-30 שנים, כלומר היה צפוי להסתיים השנה. עם זאת, ב-1995 הוחלט לקבע אותו לתמיד. השנה נעשו צעדים חוקתיים משמעותיים בתקווה שיצליחו להפחית אותו כך שלפחות 90% מהתושבים לא ישלמו אותו בכלל, ואלו שישלמו אותו ישלמו מחיר מופחת ממה ששילמו עד כה.

ועדיין, הפערים הכלכליים קיימים עד היום, אם כי בראייה רחבה ניתן לראות שהם מצטמצמים בקצב מעורר אופטימיות. דוח ממשלתי שיצא השנה בגרמניה וסוקר את סטטוס האיחוד של המדינה הגדיר את צמצום הפערים הכלכליים כ"סיפור הצלחה מרשים".

לפי הדוח, התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש באזור מזרח גרמניה שעמד על פחות מחצי מהתמ"ג לנפש במערב גרמניה בשנת 1990, גדל ל-75% מהתמ"ג לנפש במערב גרמניה ב-2018. גם שיעור האבטלה במזרח ירד משמעותית מ-18.7% ב-2005 ל-6.4% באוקטובר האחרון, לא גבוה בהרבה מהממוצע הלאומי בגרמניה שעומד על 5%, אם כי האחוזים עדיין גבוהים מבמערב. בהתאמה, השכר הממוצע שמרוויחים תושבי מזרח גרמניה נמוך יותר מאלו שגרים במערב, ומהדוח עלה כי הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לעוני.

מה צופן העתיד?

אמנם מהנתונים היבשים עולה שבתחום הכלכלי המגמה היא חיובית, וייתכן כי בעוד כמה שנים הרבה מהפערים הללו יהיו זניחים או לא קיימים כלל. עם זאת, החותם העמוק שהשאירו 28 שנים של הפרדה על התרבות, החברה, ועל תחושת החוסר שייכות של המזרח, יכול להיות שלא ייעלם לעולם.

העיר התוססת שאנו מכירים מסתירה 28 שנות הפרדה, שהותירו חותם עמוק על גרמניה כולה. ההשפעה ניכרת גם עשורים לאחר האיחוד, חרף המאמץ האדיר לגשר על הפערים בין מזרח למערב